טחורים

טחוריםטחורים הינם הצטברות עודפת של דם בורידים סביב אזור פי הטבעת והחלחולת. התופעה נפוצה למדי  ושכיחותה עומדת על כ-50% מהאוכלוסייה הבוגרת. נשים נוטות לסבול מבעיה זו יותר מגברים ושכיחות המצב עולה בגיל מבוגר יותר. קיימים שני סוגים עיקריים של טחורים – פנימיים וחיצוניים. הפנימיים מערבים את הרירית של החלחולת ומתאפיינים בכך שהם אינם כואבים ומורגשים והמיקום שלהם עלול להשתנות בהתאם לדרגת החומרה של המצב.

טחורים חיצוניים מערבים את הרירית של פי הטבעת, נמצאים במיקום שטחי יותר ולרוב כואבים בשל מערכת עיצבוב נפרדת מזו של הפנימיים. טחורים הנמצאים ברמה שטחית יותר, עלולים לעבור תהליך בו נוצר קריש דם בתוך הטחור עצמו, המצב יוצר כאב סביב אזור פי הטבעת שמתחיל בצורה פתאומית, הטחור עצמו נהיה כחול-סגול  ועלול לדמם. למרות הכאב, המצב אינו מסוכן ולרוב יעבור ללא טיפול רפואי תוך כשבוע.

גורמים לטחורים

כאמור, הסיבה לטחורים היא גודש ורידי במערכת הורידים המנקזת את האזור. הסיבה לגודש יכולה לנבוע ממספר גורמים:

  • עצירות כרונית – תגרום לירידה באיכות ניקוז הדם מהאזור.
  • ישיבה ממושכת.
  • יתר לחץ דם
  • עלייה מתמשכת בלחץ התוך בטני- גורמת להתנפחות הורידים באיזור ובבוא העת למצב של גודש. העלייה יכולה להיגרם כתוצאה מהריון, כשל כבדי, שיעול, הקאה ואי ספיקת לב.

ניתן לראות כי חלק מהגורמים אשר הוזכרו נפוצים יותר באוכלוסייה הבוגרת, בעיקר עצירות כרונית ומחלות רקע אחרות כגון אי ספיקת לב. חשוב לציין, כי בגיל מבוגר (מעל גיל 50) לא ניתן לאבחן טחורים אך ורק על פי ממצאים גופניים, יש צורך בביצוע בדיקה פולשנית יותר בה מוכנס סיב אופטי למעי ונקראת קולונוסקופיה. הצורך בבדיקה פולשנית נובע מהעובדה כי חובה לשלול בעיות נוספות היכולות לעורר את אותם תסמינים כמו למשל גידולים של המעיים.

שלבים בהתפתחות טחורים

קיימות מספר שלבים להתפתחות הטחורים:

  • שלב א:  הטחורים הינם פנימיים ולא מורגשים.
  • שלב ב': הטחורים בולטים החוצה מפי הטבעת בעת יציאה ולאחר מכן חוזרים פנימה.
  • שלב ג': הטחורים בולטים החוצה מפי הטבעת בעת יציאה, אך יש צורך "להכניס" אותם פנימה בצורה ידנית.
  • שלב ד': הטחורים נמצאים באופן קבוע מחוץ לפי הטבעת.

הסימפטום הראשון שבדרך כלל יופיע הוא דימום רקטלי, אשר מופיע עם הצואה או בניגוב האיזור. דימום מאסיבי קורה במקרים נדירים. כאשר המצב נמשך תקופה מסוימת, אנמיה עלולה להתפתח. כאמור, כאשר הטחורים הם חיצוניים קיים כאב בזמן מאמץ ויתכן דימום גם כן.

כאשר המצב הוא חיצוני, ניתן לאבחן אותו על ידי בדיקה גופנית של האיזור. לרוב כאשר קיימים טחורים חיצוניים, הסיכוי הוא גבוה למצוא גם פנימיים ולכן יש צורך בבדיקת אנוסקופיה. בבדיקה זו יוכנס סיב אופטי לפי הטבעת ולחלחולת, לצורך בדיקת האיזור.

טיפול בטחורים

הטיפול תלוי גם כן בחומרת המצב. במקרים קלים ניתן לטפל בצורה שמרנית על ידי אמבטיות, הקפדת יתר על היגיינה באיזור פי הטבעת, תחבושות קרות, משככי כאבים, שתייה מרובה, תזונה בריאה ועשירה בסיבים והימנעות מאכילת מאכלים מתובלים מאד, הגורמים לגירוי האיזור.

כאשר דרגת המצב היא חמורה, יתכן צורך בפעולות פולשניות יותר:

  • ניוון כלי הדם באיזור: ניתן לביצוע על ידי מספר שיטות כגון שימוש בגומיה סביב הוריד הגדוש, הגומיה נשארת באזור כמספר שבועות עד אשר כלי הדם עובר נמק ומופרש עם הצואה. שיטה נוספת מערבת צריבה של כלי הדם באיזור.
  • טיפול בחשמל: ספיגת כלי הדם באמצעות זרם חשמלי.
  • ניתוח כירורגי להוצאת הטחורים.

פורסם בקטגוריה מחלות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.