אובדן בן זוג בגיל הזהב

אובדן בן זוג בגיל הזהבאובדן בן זוג עלול להיות קשה מנשוא עבור אנשים מבוגרים. ישנם קשישים שלא מצליחים להתגבר על האובדן ומעבירים את שארית חייהם בעצב ובדידות שלא מותירים טעם לחיים. אך ישנם אחרים שעוברים תהליך של אבל אשר בסופו הם מצליחים למלא את החלל שנפער ולחזור לשגרת חיים מספקת ואפילו לחוות שוב אושר רב.

אבל ממושך

כמעט תמיד לאחר פרידה, בטח ובטח שלאחר מוות, בן הזוג עובר תקופת אבל אשר כוללת תחושות של עצב, ריק, חרדה, כעס, פחד מהמוות ורגשות נוספים. חלק מהאלמנים והאלמנות חשים אשמים במותו של בן הזוג, אשם שבבסיסו התחושה שלא עשו כל שיכלו כדי לעזור לו.

ישנם כאלה שלאחר תקופת טיפול ממושכת בבן זוג חולה, או אפילו לאחר חיים משותפים מלאי סבל, מרגישים הקלה לצד הצער. תחושת ההקלה נשמרת לרוב בסוד ומלווה גם היא ברגשות אשם.

מבחינה התנהגותית, האדם המתאבל מראה לרוב תסמינים של דיכאון: הסתגרות, בכי, חוסר תפקוד, הימנעות ממפגש עם אנשים, חוסר תיאבון, עייפות ותחושה גופנית ירודה. תקופת האבל משתנה מאדם לאדם ואין תקופה שהיא “נורמלית”. התמיכה של המשפחה והחברים הקרובים חשובה מאוד לאורך התקופה הזו, גם אם היא נמשכת זמן רב.

לקום על הרגליים

ההתמודדות מתחילה בהשלמה עם האובדן. רק בהכרה כי בן הזוג לא יחזור ומערכת היחסים הסתיימה במובן המיידי שלה, ניתן להתחיל לשקם את החיים, ליצור הרגלים חדשים ולהתמודד עם כל הרגשות שצפו בשלב האבל. ההתמודדות נעשית בכמה מישורים:

  • במישור התפקודי – בן הזוג שנותר בחיים מוצא עצמו מתמודד עם תפקידים ומטלות שלא נאלץ להתמודד איתן מעולם. גברים רבים נאלצים ללמוד לראשונה כיצד לכבס או לבשל לעצמם, כיוון שהאשה מילאה כל חייהם המשותפים את תפקיד עקרת הבית. נשים לומדות לעתים להתמודד עם סוגיות כלכליות, ניהול חשבון הבנק או הנכסים וכן לבצע עבודות טכניות בבית. כמובן שיש זוגות שבהם חלוקת התפקידים שונה, אך כמעט תמיד קיימת חלוקה כלשהי שנוצרה בין בני הזוג במהלך חייהם המשותפים.
  • במישור הפסיכולוגי – התמודדות עם רגשות בלתי פתורים כלפי בן הזוג, גיבוש העצמי בנפרד מההגדרה הזוגית, מציאת מטרות חדשות והתמודדויות נוספות הצפות בעקבות האובדן.
  • במישור החברתי – אלמנים ואלמנות עלולים לחוש עצמם בודדים מאוד, במיוחד אם סביבתם החברתית מורכבת בעיקר מזוגות. נשים לרוב יוצרות קשרים חדשים יותר בקלות, ולכן לאלמנים המצב החברתי החדש קשה במיוחד. חלק מהאלמנים מרגישים קושי להימצא בחברת אנשים כיוון שהדבר משקף את בדידותם ולכן הם נמנעים מחברה, או שמתקשים לחזור לסיטואציות חברתיות לאחר תקופה ארוכה של הסתגרות.

סיוע ותמיכה לאלמנות

לעתים במצב של אובדן אנו חשים שאף אחד לא יכול להבין אותנו ולכן מסתגרים בצערנו ומתקשים לפנות לעזרה. חשוב להיות מודעים לגורמים שיכולים לסייע לנו, קודם כל בני המשפחה. אמנם אפילו המשפחה הקרובה ביותר נוטה להסתגר בדל”ת אמותיה לאחר תקופת האבל הרשמית, אבל פעמים רבות צריך רק לבקש עזרה כדי להיענות.

מעבר לבני המשפחה ישנם גורמים בקהילה שתפקידם הוא לעזור ולסייע לקשישים. קודם כל, מערך העובדות הסוציאליות יכול לספק תמיכה רגשית וסיוע כלכלי בשעת הצורך. עובדות סוציאליות יכולות לסייע גם בהשגת זכויות אל מול הרשויות השונות. כמעט כל רשות מקומית מפעילה מערכי עזרה לקשישים, בין היתר בשנים האחרונות התמסד השירות של “אבות בית”- מתנדבים מהקהילה המסייעים לקשישים בתיקונים קלים בבית. רשויות מקומיות מפעילות גם מתנ”סים, קתדראות ומוסדות תרבות וחברה נוספים לרווחת ציבור הקשישים הבודדים.


פורסם בקטגוריה בריאות הנפש, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.