אפילפסיה בגיל הזהב

אפילפסיה היא מחלה הנגרמת מפעילות חדה ולא מתואמת של המוח שגורמת להתקפים תנועתיים קשים. בעברית המחלה נקראת מחלת הנפילה מפני שלרוב היא גורמת לנפילת החולים על הקרקע במהלך הפרכוס. הנפילה על הקרקע מלווה בדרך כלל בתנועות גפיים קיצוניות מאוד, בתהליך הנקרא טוני קלוני. כמו כן קיימים סוגים נוספים של אפילפסיה שאינם מלווים בפרכוסים, אותם גם קשה יותר לאבחן.

אצל מבוגרים, מחלת האפילפסיה היא מחלה קשה ביותר ונחשבת למסוכנת ביותר בגלל סיבות שונות. ראשית, עצמות המבוגרים חלשות יותר ורגישות משמעותית לנפילה ולפרכוסים. מבוגרים רבים (ובעיקר נשים) סובלים מדלדול עצם – אוסטאופורוזיס, וכל מכה קטנה עלולה להוביל אצלם לשברים. כמו כן, מכת ראש נחשבת למסוכנת בכל מקרה, קל וחומר אצל אנשים מבוגרים אצלם העצמות רכות.

אנשים מבוגרים סובלים משלל מחלות רקע – יתר לחץ דם, סכרת ושומנים בדם שמובילות בסופו של דבר למחלות כלי דם הגורמות לטרשת עורקים ולמיקרו שבץ – חסימה חלקית של כלי דם במוח.

בזמן התקף האפילפסיה, זרימת הדם במוח מוגברת באופן משמעותי ובמקרה זה, בעית כלי הדם במוח עלולה להוביל לתוצאות מרחיקות לכת כמו דימומים משמעותיים ביותר ואוטמים.

מחלות הרקע גורמות גם לקושי בטיפול במקרי האפילפסיה אצל מבוגרים, בגלל שיש צורך להקפיד באופן משמעותי על נושא שילוב התרופות הרבות שמקבלים אותם חולים.

טיפול באפילפסיה אצל מבוגרים

באופן עקרוני, טיפול באפילפסיה אצל צעירים מתחיל רק כאשר רואים שהבעיה היא כרונית ושלא מדובר במקרה חד פעמי. בגלל הסיכון הגדול אצל המבוגרים, מתחילים טיפול מיד אחרי ההתקף האפילפטי הראשון שנגרם, וזאת כדי להימנע מהסיכונים השונים שכבר הוזכרו.

הטיפול הסטנדרטי הוא Carbamezaine ו- Valporic Acid, זהו טיפול כרוני שחייב להילקח באופן קבוע כל החיים ונחשב יחסית בטוח. אם טיפול זה לא מצליח וההתקפים נמשכים פונים אל טיפולים אגרסיביים יותר מסוגים שונים.

התמודדות עם אפילפסיה

חשוב לדעת שלמרות שאפילפסיה בגיל המבוגר היא מחלה מסוכנת מאוד, ניתן בהחלט לחיות איתה ולשלוט בה באופן מצוין. אדם מבוגר שכבר עבר התקף אפילפטי חייב להקפיד על נטילת הכדורים המתאימים בזמן. כמו בכל טיפול תרופתי, אין להפסיק את הטיפול ללא התייעצות עם רופא וחייבים להקפיד על נטילת התרופות לפי כל הכללים.

לאדם מבוגר הסובל מאפילפסיה חשוב לדאוג לא להישאר לבד. אמנם לא מדובר במצב הדורש השגחה סיעודית, אך בכל זאת רצוי להקפיד להישאר תמיד בחברת אדם שניתן לסמוך עליו.

במקרה של התקף, לא כדאי להיות לבד ותמיד כדאי שתהיה עזרה קרובה וזמינה. ובאופן כללי, חשוב לזכור שכל שינוי קוגניטיבי או הרגשה שונה חייבת להיות מדווחת לרופא שיבדוק את השפעת התרופות ואת בטיחות המינון הניתן. בפרק הזמן הראשוני לאחר נטילת התרופות החדשות חשוב להיות עירניים שבעתיים לכל שינוי ולהגיע בשיתוף עם הרופא להחלטה הנכונה לגבי הטיפול.

כמו כן, רצוי מאוד להכין את הבית למצב החדש. יש לסלק חפצים חדים, לרפד פינות שעלולות לפצוע ולהקפיד לפרוש שטיחים ומשטחים רכים נוספים בשטח הבית. הכנה זו יכולה למנוע נפילות ופציעות מיותרות במהלך ההתקף ולהציל חיים.

מה עושים בזמן התקף אפילפסיה?

בזמן ההתקף אין הרבה מה לעשות מלבד להמתין עד לסיומו. אם יש אדם קרוב בבית באותו זמן, עליו להרחיק גורמים שעלולים לגרום לפגיעה (כמו כסאות או חפצים חדים) ולהחזיק את ראשו של החולה יציב ככל שאפשר. כמובן שמיד לאחר הפסקת ההתקף יש להתפנות לבירור מקיף ומעמיק בבית החולים.

המאמר באדיבות epilepsy.co.il