אשפוזים חוזרים בקרב קשישים

אשפוזים חוזרים בקרב קשישים הינה בעיה שכיחה וקשה לפתרון, הסיבות לכך הן רבות ותלויות בקשיים ובמכשולים כלכליים הקיימים בהתנהלות היומיומית בבתי החולים, במצבים הכרוניים מהם סובלים קשישים ובמכשולים רפואיים אשר לעיתים מתרחשים. זמן האשפוז הממוצע לחולים במחלקות פנימיות עומד על כ-4 ימים, לחולים מבוגרים (מעל גיל 65) המהווים כשליש מאוכלוסיית המאושפזים הממוצע אף גבוה יותר ועומד על כשבעה ימי אשפוז.

בעשור האחרון קיימת עלייה אוניברסאלית בשיעור האשפוזים החוזרים במחלקות הפנימיות. גם בישראל העלייה מורגשת ונראה כי רבע מהמאושפזים במחלקות הפנימיות שבים לאשפוז חוזר תוך שלושה חודשים מהפעם הקודמת. מלבד אי הנעימות הכללית באשפוז חוזר בבית החולים, חסרונות רבים קשורים לבעיה זו וכוללים :

• נטל כלכלי רב על בית החולים, קופות חולים ומערכת הבריאות בכלל – יום אשפוז במחלקה פנימית (בהתאם למצבו הרפואי של המטופל) נע בין 2000-3000 שקלים ליום. בארצות הברית ידוע כי אשפוזים חוזרים עולים לחברות הביטוח כ-14 מיליארד דולר בשנה.
• סיכון מוגבר לזיהומים קשים – בכל הליך אשפוזי, הסיכון לזיהומים עולה בשל החשיפה לזיהומים עמידה וביצוע פרוצדורות פולשניות, כגון החדרת אינפוזיה וקטטר שתן.
• ירידה באיכות החיים של החולה ובני משפחתו.
• על פי מחקרים, האשפוז גורם לירידה קוגניטיבית בקרב קשישים.

גורמים לאשפוזים חוזרים בקרב קשישים

אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על האחוז הגבוה של האשפוזים החוזרים הוא זמן האשפוז הראשוני, אשר בחלק גדול מן המקרים הוא קצר מדי והחולה משוחרר לביתו אמנם במצב יציב, אך בטרם החלים לחלוטין מן הבעיה. לאחר השחרור, אחריות הטיפול מוטלת על בני המשפחה או על המטפל הסיעודי אשר במרבית המקרים אינם בעלי כלים או כישורים לפתרון הבעיה.

גורמים נוספים רבים מובילים לאשפוזים חוזרים, כגון: אבחון מוטעה של בעיית החולה באשפוז הראשוני, טיפול שאינו ראוי לסיבת המחלה, העדר ביצוע תוכנית שחרור, מתן הוראות מוטעה להמשך טיפול בבית ותקשורת לוקה בחסר בין המחלקה המטפלת בבית החולים לבין רופא המשפחה.

מחקר שנעשה לאחרונה בבית החולים אסף הרופא ניסה למצוא את הסיבה לאחוז הגבוה של האשפוזים החוזרים בקרב האוכלוסייה המבוגרת. במחקר השתתפו כ-100 חולים מעל גיל 65, אשר שבו לאשפוז לאחר פחות מ-30 יום מהאשפוז הקודם. קבוצת המשתתפים כללה אנשים אשר צלולים בדעתם וסובלים בעיקר ממחלות כרוניות, כמו סכרת ומחלות לב. בנוסף לתשאול החולה, רואיינה גם האחות המטפלת במחלקה ובמרבית המקרים גם בן משפחה קרוב אשר היה שותף להליך האשפוז.

תוצאות המחקר הדגימו כי תשאול שלושת הגורמים (חולה, אחות ובן משפחה) הראו עמדות שונות למדי. במרבית המקרים, החולה ובני משפחתו טענו כי הסיבה לאשפוז החוזר קשורה לשחרור מוקדם מדי אשר אינו תואם זמן ההחלמה ההכרחי. לעומת זאת, דעתה של האחות הייתה כי נטילת התרופות לא בוצע כראוי על ידי החולה, לא בוצע מעקב בקהילה והוראות השחרור כפי הנראה לא היו מדויקות מספיק.

המסקנה העיקרית של המחקר הייתה, כי השינויים אשר בוצעו בשנים האחרונות בחשיבה הכלכלית בבתי החולים וההחלטות על קיצור בזמני האשפוז הן למעשה אלו אשר גרמו לעלייה העיקרית באחוז האשפוזים החוזרים. אחד מהגורמים אשר הובילו להחלטה על קיצור זמני האשפוז הוא החוסר במיטות אשפוז, קיצור השהות במחלקה "מייצר" מקום לחולים חדשים הסובלים מבעיות חריפות יותר.

כיצד ניתן למנוע אשפוז חוזר של קשישים

• הערכה מחודשת של זמני האשפוז הרצויים

• עבודה על פי רשימת הנחיות מאורגנת בעת שחרור חולה בכדי לוודא כי הוא במצב ראוי לשחרור

• קשר הדוק יותר בין בית החולים לרופא המטפל בקהילה

• יצירת תפקיד מחלקתי של "אחות מתאמת שחרורים"

כמו כן, ישנן מסגרות החלמה לקשישים המיועדות לקשישים שעברו ניתוח או הליך רפואי כלשהו. מסגרות אלו מעניקות לקשיש טיפולים רפואיים המותאמות לבעייתו ודואגות להחלמתו, מתוך מטרה שלא ישוב לבית החולים לאשפוז חוזר.