חייהם של הקשישים ופעילויות 
היום יום שלהם, לפעמים נראים כשגרתיים. אולם ממחקרים שנעשו לאחרונה עולה, כי דווקא יציאה משיגרה זו עלולה להיות מסוכנות לקשיש, הן מבחינה פיסית והן מבחינה קוגניטיבית. הרעה במצב בריאותם עלולה להוביל קשישים אלה לאשפוזים בבתי חולים.
הנחת המחקרים הייתה כי בחוזרם אל הקהילה, הם יסבלו מירידה קוגניטיבית ויתקשו להסתגל שוב לסביבתם הטבעית, למרות שלפני האשפוז נחשבו לקשישים ניידים ועצמאים החיים בדיור עצמאי.
מחקר אשר בדק היפותזה זו היה מחקר ארוך טווח אשר נעשה על 1,870 קשישים שפעילים וחיים בקהילה. רוב הקשישים היו למעשה נשים קשישות, מעל גיל 70 בתחילת המחקר. החוקרים ראיינו את הקשישים כל שלוש שנים, למשך פרק זמן של 9 שנים. הראיונות כללו שאלות ממבחנים אשר בדקו את רמת הקוגניציה, זיכרון אפיזודי ופעילות (בדיקת היכולת לדאוג לעצמם, ירידה במצבי רוח ועוד). כמו כן, נשאלו שאלות לגבי אשפוזים חוזרים, כמו גם בדיקת המידע הנלקח מהתיק הרפואי.
ממצאי המחקר
במהלך 9 שנים, 1335 אנשים מתוך אותם 1870, המהווים 71.4% אושפזו לפחות לפעם אחת. כאשר מחשבים את השקלול של הציון הקוגניטיבי המתקבל ממבחנים אלה, ולוקחים בחשבון את משתני הגיל, המין, הגזע וההשכלה, הניקוד הקוגניטיבי הכללי יורד בממוצע של 0.031 יחידות לשנה לפני האשפוז הראשון. כאשר נלקח בחשבון משתנה האשפוז, הציון יורד פי 2.4. גם לאחר האשפוז האצה בירידה זו נמשכת, במיוחד במבחני הזיכרון האפיזודי (פי 3.3, ובפעילות (פי 1.7).
קצב הירידה הקוגניטיבית לאחר האשפוז לא הייתה קשורה לנקודת הפתיחה הקוגניטיבית כאשר קשישים אלו נכנסו למחקר, אולם הייתה קשורה באופן בינוני לירידה הקוגניטיבית אשר נראתה טרם האשפוז. כל אחד מהגורמים: מחלה קשה, זמן אשפוז ארוך וגיל מבוגר היו קשורים לירידה קוגניטיבית מהירה יותר לאחר האשפוז, אולם גם הם לא מחקו את השפעת האשפוז עצמו. לכן, מסקנות המחקר היו כי אצל קשישים, הפעילות הקוגניטיבית נוטה לרדת באופן משמעותי לאחר אשפוזים, גם כאשר לוקחים בחשבון קיומה של מחלה קשה או ירידה קוגניטיבית טבעית.
משמעות תוצאות המחקר
ישנם אנשים אשר חיים לאורך שנים ללא מחלה משמעותית או כרונית כלשהי. אולם הסיטואציה השכיחה יותר היא של אשפוזים חוזרים ונשנים של קשישים, אם בשל מחלה כרונית ואם בשל אפיזודות קיצוניות במצב בריאותם. לאחר שהייה בבית החולים, מחשבתם של הקשישים מתכהה, ואינה חוזרת להית כשהייתה. משפחות הקשישים, הרופאים המטפלים ואפילו לפעמים הקשישים עצמם, שמים לב לכך, במיוחד כאשר הם היו מאד מבולבלים במהלך האשפוז. הגורמים הקליניים אשר יכולים לגרום לבלבול כזה יכולים, לפעמים להיות מטופלים טרם האשפוז, כמו למשל מצבים של היפוגליקמיה (חוסר בסוכר).
עם זאת, נקודת התורפה של מחקר זה נשארה בהוכחת העובדה האמיתית לירידה הקוגניטיבית: עובדת האשפוז או עובדת היות הקשיש חולה במחלה מסוימת. אין ספק כי שני הגורמים הללו משמעותיים ביותר לירידה זו. מחקרים קודמים כבר הוכיחו כי קשישים אשר מצבם הבריאותי לא היה טוב נטו לבלבול וירידה קוגניטיבית, כאשר הושוו לקשישים בריאים, גם ללא קשר לחומרת המחלה או היותה קשורה למצבי דמנציה.
למרות תוצאות אלו, אין לזלזל בכך כי בתי חולים הינם עדיין מקום בטוח ומרפא עבור קשישים, אשר נוטה לשמור על מצב בריאותם הפיזי כמו גם המנטלי. עם זאת, על הצוות המטפל להיות ער לבעיה זו ולנסות להשרות אווירת ביטחון עד כמה שאפשר במהלך האשפוז עצמו.