תת פעילות בלוטת התריס

בלוטת התריס שוכנת בצוואר בין שני צידי קני הנשימה. היא אחת הבלוטות החשובות במערכת האנדוקרינית והיא מפרישה הורמונים רבים הנחוצים לפעילות התקינה של הגוף. ההורמונים החשובים ביותר לבלוטת התריס הם: קלציטונין, תירוקסין (T4) ותרידוטירונין (T3). לשני הורמונים האחרונים יש תפקידים רבים וחשובים בפעילות ואיזון קצב המטבוליזם בגוף.

הקלציטונין חשוב לוויסות רמות הסידן בדם. כאשר נגרמת הפרעה לבלוטת התריס הגורמת לתת פעילות, נגרמים שינויים פיזיולוגים העלולים להתפתח להפרעות ומחלות קשות.

הגורמים לתת פעילות בלוטת התריס

הגורמים לתת פעילות בלוטת התריס כוללים:

• הפרעה מולדת.
• מחסור ביוד.
• תת-פעילות ראשונית (primary): כאשר הבעיה נגרמת בתוך בלוטת התריס עקב מחלת השימוטו (מחלה אוטואימונית) וטיפול ביוד רדיואקטיבי. הבלוטה אינה מסוגלת להפריש ההורמונים ברמה הרצויה לגוף.
• תת-פעילות שניונית (secondary): תת פעילות בלוטת התריס נגרמת במקרה זה עקב בעיה בבלוטת יותרת המוח (כגון: גידול, ניתוח או פגיעת ראש). בלוטת יותרת המוח אינה  מפרישה כמות מספקת של ההורמון TSH. הורמון זה אחראי לגירוי הפרשת ההורמונים של בלוטת התריס.
• תת-פעילות שלישונית (tertiary): תת פעילות בלוטת התריס נגרמת במקרה זה עקב בעיה בהיפותלמוס (כגון: גידול, ניתוח או פגיעת ראש). ההיפותלמוס אחראי בין היתר לייצור הורמון מגרה תירותרופין(TRH), אשר מאותת לבלוטת יותרת המוח לייצר הורמון TSH הגורם לגירוי והפרשת הורמוני בלוטת התריס.

אבחון תת פעילות בלוטת התריס

האבחון הראשוני נעשה לרוב על פי התסמינים הבאים: עייפות כרונית, אי סבילות לקור, שיער דק ושביר, חיוורון, דיכאון, עצירות, השמנת יתר הגורמת לעודף משקל, כאבי מפרקים, זפקת (גויטר), עור יבש, קצב לב איטי, נדודי שינה, ציפורניים דקות ושבירות, דיבור איטי וקול עמוק יותר.

סימפטומים נוספים הינם וסת לא תקינה, עור יבש ומנופח בפנים, טמפרטורת גוף נמוכה, פגיעה בזיכרון, מיגרנות, היפוגליקמיה, רפלקסים איטיים, אנמיה, עצבנות, מצבי רוח משתנים, עלייה ברמות הכולסטרול בדם, ירידה בחשק המיני, הפרעות חרדה, הפרעות נשימה וקושי בבליעה.

על מנת לאשש את האבחנה ולערוך אבחנה מבדלת במטרה לשלול מחלות אחרות או למציאת הגורם הראשי אשר גרם לתת פעילות בלוטת התריס, יערוך הרופא המטפל מספר בדיקות רפואיות הכוללות: בדיקות דם, בדיקות רמת הורמונים בדם של T4,T3, TSH, TRH, אנזים, הדיודינאז, תירוגלובולין וקלציטונין, אולטרסונוגרפיה, צילום בלוטת התריס בעזרת יוד רדיואקטיבי, ביופסיה לתאי בלוטת התריס ומדידת הטמפרטורה הבזאלית (basal body temperature). חשוב לערוך מספר רב של בדיקות על מנת לגלות מהו הגורם הראשוני – האם זה סרטן, מחלה אוטואימונית, זיהום, דלקת וכדומה.

תת פעילות בלוטת התריס – טיפול

הטיפול בתת פעילות בלוטת התריס, תלוי בגורם הראשוני אשר גרם לתת הפעילות. באם זה סרטן המצריך ניתוחים, טיפולים כימותרפיים או הקרנות, או מחלה אוטואימונית המצריכה טיפולים בתרופות נוגדות דלקת, תרופות המדכאות את מערכת החיסון וסטרואידים וכדומה.

במרבית המקרים הטיפולים המקובלים כוללים: טיפולים תרופתיים להגברת פעילות ההורמונים, באמצעות  השלמת תירוקסין על ידי נטילת תרופה הנקראת אלטרוקסין, טיפול ביוד רדיואקטיבי, ניתוחים להסרה מלאה או חלקית של הבלוטה וטיפולים שונים לתסמינים הרבים שנגרמו עקב תת הפעילות של הבלוטה. הרפואה המשלימה מציעה מגוון טיפולים הכוללים: תזונה עשירה ביוד, נטילת צמחי מרפא עשירים ביוד (כגון אצות, צדפים, סרטנים, שבלולים, סרדינים ודגי מים מלוחים אחרים) וחומצות שומן (כגון: זרעי פשתן ואגוזי מלך).