בריחת שתן, היא בעיה המתאפיינת בירידה או בחוסר יכולת מוחלטת בשליטה על סוגרי שלפוחית השתן. מרבית האנשים הסובלים מאי שליטה על הסוגרים, יעדיפו לעיתים להתעלם ממנה או להכחישה בשל אופייה המביך. התופעה נפוצה למדי ומשפיעה על אחד מתוך שלושה אנשים באוכלוסיה המבוגרת. ההשפעה על אוכלוסיית הנשים היא רחבה יותר.
הסיבות לבריחת שתן הן רבות ומושפעות ממספר משתנים. בקרב ילדים צעירים (עד גיל 6), התופעה נפוצה (בעיקר בלילה) ואף נחשבת לנורמלית, היא יכולה לנבוע מבעיות אנטומיות, אי שליטה על הסוגרים, זיהומים בדרכי השתן ומבעיות רגשיות. באוכלוסייה הבוגרת, הסיבות יכולות לנבוע מהפרעות מבניות או חסימתיות של דרכי השתן התחתונות והמבנים התומכים בה, מזיהומים, ממחלות רקע אחרות, כמו סכרת או מבעיות הקשורות למערכת העצבים.
מנגנון פעילות של אחסון ופינוי שתן
שלפוחית השתן ממוקמת באגן, קדמית לחלחולת (בגברים) ולרחם (בנשים) ויכולה להכיל במצב מלא עד כ-500 מיליליטר שתן. תפקידה העיקרי הוא לאחסן ולפנות שתן המגיע אליה דרך שני צינורות, הנקראים שופכנים. השופכנים מחברים את השלפוחית לכליות אשר נמצאות בחלל הבטן האחורי העליון.
לצורך אחסון שתן, יש צורך בשני מנגנונים, הראשון למעשה דואג כי בעת מצב אגירה, קיר השלפוחית, המכיל סיבי שריר בתוכו יהיה רפוי, והמנגנון השני ידאג כי הסוגרים הנמצאים בתחתית השלפוחית יהיו מכווצים.
כאשר מגיעה הפקודה העצבית והמכנית לפינוי השתן, המצב בעצם מתהפך, סיבי השריר בשלפוחית מתכווצים והסוגרים מורפים ועל ידי כך נפתחים. מנגנונים אלו נשלטים על ידי מערכת העצבים.
סיבות לבריחת שתן
ניתן לחלק את הסיבות לשלוש עיקריות, כאשר לכל אחת מהן גורמים רבים אשר עלולים להוביל לבעיה:
דליפת שתן כתוצאה משינוי לחץ- מצב הנוצר כאשר הלחץ התוך בטני עולה (בעת צחוק, שיעול או פעילות גופנית) בשילוב עם חוסר יכולת של סוגרי השלפוחית “להתמודד” עם הלחץ. במצב זה כמות השתן שתברח תהיה מועטה. המצב נובע כתוצאה מתפקוד לקוי של רצפת האגן.
נשים לרוב יסבלו מבעיה זו של בריחת שתן בזמן מאמץ, במיוחד נשים אשר עברו לידות מרובות, או לאחר ניתוחים כגון כריתת רחם, העלולים לשנות את מיקום ותמיכת סוגרי השלפוחית באגן. בנוסף, מצבים כרוניים כמו מחלות ריאה אשר יגרמו לשיעול מתמשך, או עצירות כרונית עלולים להוביל לבעיה. הטיפול יכול לכלול תרגילים לחיזוק רצפת האגן (לדוגמא תרגילי קיגל), ובמצבים קשים ניתן לבצע ניתוח בו למעשה מקבעים את שלפוחית השתן וסוגריה לעצם האגן.
עליה בדחיפות מתן שתן- במצב זה יש צורך פתאומי בהטלת שתן, כאשר רוב האנשים לא יספיקו להגיע לבית השימוש. מצב זה נובע בדרך כלל מ”קצר תקשורתי”בין מערכת העצבים לבין קיר השלפוחית, שגורם למעשה לכיווץ פתאומי של סיבי השריר בקיר השלפוחית.
מצב זה נפוץ יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת ועלול להיגרם כתוצאה משבץ מוחי, דמנציה כמו אלצהיימר ופרקינסון או לאחר ניתוחים בגיל הזהב, אך גם כתוצאה מזיהומים בדרכי השתן התחתונות. הטיפול לרוב יערב “אימון שלפוחית”, בו החולה יתבקש ללכת לבית השימוש בזמנים קצובים, ללא קשר לרצון במתן שתן. במקרים מתמשכים יהיה צורך במתן טיפול תרופתי, אשר ימנע את כיווץ קיר השלפוחית.
הצפת שתן- יכולת אחסון השתן היא תקינה והבעיה נעוצה בפינוי השלפוחית. הבעיה נפוצה בקרב גברים הסובלים מבלוטת ערמונית מוגדלת, הבלוטה מקיפה את צוואר שלפוחית השתן וכאשר היא מוגדלת עלולה להיות בעיה בהשתנה.
סיבות נוספות כוללות אבנים בצינור השופכה, אבנים בכליות, גידולים של דרכי השתן התחתונות ועוד. הטיפול במרבית המקרים הוא תרופתי, לעיתים יש צורך בהכנסת צנתר לשלפוחית כדי לרוקן אותה ביעילות ולמנוע זיהומים.
ניתן לטפל בתופעת בריחת השתן באמצעות מוצרי ספיגה למבוגרים. בין המוצרים: חיתולים למבוגרים, סדיניות ועוד.
