בריחת שתן, היא בעיה המתאפיינת בירידה או בחוסר יכולת מוחלטת בשליטה על סוגרי שלפוחית השתן. מרבית האנשים הסובלים מאי שליטה על הסוגרים, יעדיפו לעיתים להתעלם ממנה או להכחישה בשל אופייה המביך. התופעה נפוצה למדי ומשפיעה על אחד מתוך שלושה אנשים באוכלוסיה המבוגרת. ההשפעה על אוכלוסיית הנשים היא רחבה יותר.
מנגנון פעילות של אחסון ופינוי שתן
שלפוחית השתן ממוקמת באגן, קדמית לחלחולת (בגברים) ולרחם (בנשים) ויכולה להכיל במצב מלא עד כ-500 מיליליטר שתן. תפקידה העיקרי הוא לאחסן ולפנות שתן המגיע אליה דרך שני צינורות, הנקראים שופכנים. השופכנים מחברים את השלפוחית לכליות אשר נמצאות בחלל הבטן האחורי העליון.
כאשר מגיעה הפקודה העצבית והמכנית לפינוי השתן, המצב בעצם מתהפך, סיבי השריר בשלפוחית מתכווצים והסוגרים מורפים ועל ידי כך נפתחים. מנגנונים אלו נשלטים על ידי מערכת העצבים.
סיבות לבריחת שתן
דליפת שתן כתוצאה משינוי לחץ- מצב הנוצר כאשר הלחץ התוך בטני עולה (בעת צחוק, שיעול או פעילות גופנית) בשילוב עם חוסר יכולת של סוגרי השלפוחית “להתמודד” עם הלחץ. במצב זה כמות השתן שתברח תהיה מועטה. המצב נובע כתוצאה מתפקוד לקוי של רצפת האגן.
עליה בדחיפות מתן שתן- במצב זה יש צורך פתאומי בהטלת שתן, כאשר רוב האנשים לא יספיקו להגיע לבית השימוש. מצב זה נובע בדרך כלל מ”קצר תקשורתי”בין מערכת העצבים לבין קיר השלפוחית, שגורם למעשה לכיווץ פתאומי של סיבי השריר בקיר השלפוחית.
הצפת שתן- יכולת אחסון השתן היא תקינה והבעיה נעוצה בפינוי השלפוחית. הבעיה נפוצה בקרב גברים הסובלים מבלוטת ערמונית מוגדלת, הבלוטה מקיפה את צוואר שלפוחית השתן וכאשר היא מוגדלת עלולה להיות בעיה בהשתנה.
סיבות נוספות כוללות אבנים בצינור השופכה, אבנים בכליות, גידולים של דרכי השתן התחתונות ועוד. הטיפול במרבית המקרים הוא תרופתי, לעיתים יש צורך בהכנסת צנתר לשלפוחית כדי לרוקן אותה ביעילות ולמנוע זיהומים. ניתן לטפל בתופעת בריחת השתן באמצעות מוצרי ספיגה למבוגרים. בין המוצרים: חיתולים למבוגרים, סדיניות ועוד.