מרגע הלידה ועד הבגרות, השרירים גדלים ומתחזקים. אולם בשלב מסוים בשנות ה -30, מתחילים לאבד מסת שרירים ותפקוד, מצב המכונה ניוון שרירים הקשורים לגיל או ניוון שרירים כתוצאה מהזדקנות. מעבר לכך, אנשים שאינם פעילים מבחינה פיזית, עלולים לאבד 3% עד 5% ממסת השריר שלהם.
למרות שאין בדיקה מקובלת או רמה מסוימת של מסת שריר אשר יכולה לסייע באבחון דלדול שרירים, כל אובדן של מסת שריר משמעותי לאובדן הכוח והניידות. דלדול שרירים, בדרך כלל, מואץ בסביבות גיל 75, וגורם לחולשה וסיכון לנפילות ושברים במבוגרים.
שינויים ביציבה ובדפוס ההליכה שכיחים עם ההזדקנות והשינויים בעור ובשיער. השלד מספק תמיכה ומבנה לגוף, והמפרקים הם האזורים שבהם העצמות מתחברות, וכך הם מאפשרים לשלד להיות גמיש לתנועה. השרירים מספקים כוח בכדי להזיז את הגוף, אך נשלטים מאזורים במוח. שינויים בשרירים, במפרקים ובעצמות משפיעים על היציבה וההליכה, ומובילים לחולשה ותנועה איטית יותר.
תסמינים לדלדול שרירים
סימפטומים של דלדול שרירים כוללים חולשת שרירים ואובדן הכושר הגופני, אשר עלולים להפריע לפעילות גופנית. פעילות גופנית מופחתת, תצמצם עוד יותר את מסת שריר. למרות שדלדול שרירים נתפס בעיקר באנשים שאינם פעילים, הוא מתרחש גם אצל אנשים שנשארים פעילים מבחינה גופנית במשך כל חייהם, עובדה המרמזת כי ישנם גורמים נוספים המעורבים בהתפתחות דלדול שרירים.
מהם הגורמים לדלדול שרירים בקשישים
החוקרים מאמינים כי ישנם מספר גורמים המביאים לדלדול שרירים: הפחתה הקשורה בגיל ובתאי העצב האחראים לשליחת אותות מהמוח לשרירים בכדי ליזום תנועה; ירידה בריכוזי רמות הורמונים, כולל הורמון גדילה, טסטוסטרון, וגורם גדילה דמוי אינסולין; ירידה ביכולתו של הגוף לסנתז חלבון וקלוריות בכדי לקיים את מסת השריר. לפעמים, דלדול שרירים ואוסטאופורוזיס משולבים זה בזה.
קבוצה אחרת הציעה שהבסיס האבולוציוני לכישלון הגוף לשמור על מסת שרירים מתפקדים כתוצאה מהתבגרות, הוא שהגנים המסדירים תכונות אלו נבחרו בסביבה הפליאוליתית המאוחרת שבה הייתה רמה גבוהה מאוד של מאמץ שרירי, ושפרמטרים גנטיים אלה לא תאמו את אורח החיים המודרני אשר מאופיין ברמות גבוהות של התנהגות בלתי פעילה במהלך החיים.
דרכי אבחון
הצעה לשיטת אבחון פותחה ב -1998 על ידי באומגרטנר (Baumgartner) אשר השתמש במדד מסת גוף, כפי שנמדד ב- DEXA בהשוואה לאוכלוסייה הרגילה. מתודולוגיה זו דומה להגדרות ארגון הבריאות העולמי (WHO) לאבחנה סופית של אוסטאופורוזיס. ולכן ניתן למדוד את חומרת דלדול השרירים באמצעות DEXA בחולים אשר נבדקים ומאובחנים לאוסטאופורוזיס. יתרון שילוב הבדיקות הוא שאין צורך בעלות או חשיפה לקרינה נוספת.
מאז הגדרת העבודה של באומגרטנר, קבוצות מקצועיות שונות שיפרו את ההגדרה, כאשר הן הגדירו מסת שריר נמוכה מ-2 בגילאי 18-39 שנים ומהירות הליכה נמוכה, לדוגמא: מהירות הליכה מתחת ל- 0.8 מטר לשנייה במבחן הליכה של ארבעה מטר.
איך מטפלים בדלדול שרירים?
הטיפול העיקרי לדלדול שרירים הוא פעילות גופנית. באופן ספציפי, אימון התנגדות או אימון כוח, המגביר את כוח וסבולת השרירים באמצעות משקולות, הוכח כיעיל ושימושי למניעה וטיפול. אימון התנגדות דווח כמשפיע על המערכת העצבית-שרירית, ריכוזי הורמונים, ושיעור סינתזת חלבונים. בכדי לבצע תכניות אימונים אפקטיביות יש לעבוד עם פיזיותרפיסט או מאמן מנוסה.
למרות שטיפול תרופתי אינו הטיפול המועדף לדלדול שרירים, ישנן תרופות אשר נמצאות תחת חקירה ופיתוח. תרופות אלו כוללות: Urocortin II אשר הינו פפטיד הנועד לשחרר את הורמון ACTH מבלוטת יותרת המוח; תחליפי הורמונים (HRT) אשר מנסה להפחית לטווח הקצר שומן בטני ולמנוע איבוד מסת עצם. עם זאת, בשנים האחרונות חלה מחלוקת סביב השימוש בטיפול הורמונאלי בשל סיכון מוגבר לסוגי סרטן מסוימים ולבעיות בריאות חמורות אחרות.