דלקת כבד בגיל הזהב

דלקת כבד זיהומית

דלקת כבד חדה נגרמת על ידי מספר סוגים של נגיפים B, A ו-C. צהבת מסוג A, נוטה להיעלם לאחר סילוקו של הנגיף. ברגע שהתסמינים נעלמים, המחלה אינה ניתנת להפצה (בניגוד לצהבת מסוג B ו-C). המחלה אינה גורמת לשחמת הכבד (נזק לכבד).

נגיף הפטיטיס B עלול להפוך למחלה כרונית או לגרום לתסמינים בעשרה אחוזים מהאנשים שנדבקים בו.

נגיף הפטיטיס C יכול להתפתח לדלקת כבד כרונית ב 75 אחוזים מהמקרים. ברוב המקרים, דלקת הכבד C אינה ניתנת לאבחון באמצעות הבדיקות הקליניות הרגילות.

וירוס צהבת מסוג D יכול להתפתח רק בנוכחות נגיף הפטיטיס B. אנשים המשתמשים בסמים נמצאים בסיכון מוגבר לכך. דלקת כבד כרונית נמשכת למעלה משישה חודשים ועשויה להוביל לשחמת הכבד.

ברוב המקרים, אין צורך בטיפול מיוחד, ואנשים עם דלקת כבד, בדרך כלל מחלימים תוך מספר שבועות. קשישים הסובלים ממערכות גוף חלשות וכאלה החולים במחלות נלוות נזקקים פעמים רבות לטיפול. קשישים המאובחנים עם הפטיטיס B, נמצאים בסיכון גבוה לפתח דלקת כבד כרונית וסרטן הכבד.

מטרת הטיפול בדרך כלל היא לעצור את השימוש בתרופות שעשויות לתרום למצב ולסבך את הבריאות של המטופל. לעתים קרובות, הטיפול מתבסס על מינונים נמוכים של סטרואידים הנלקחים במשך  תקופה ארוכה. השתלה כבד היא בדרך כלל איננה אופציה במחלת כבד סופנית הנגרמת על ידי נגיף ההפטיטיס B. שימוש בהשתלת כבד לטיפול בצהבת מסוג C הינו שיטה מוצלחת יותר, אם כי הזיהום נוטה לחזור.

דלקת כבד אוטואימונית

הסיבות והגורמים לדלקת כבד אוטואימונית אינם ברורים. דלקת מסוג זה היא מחלה כרונית, המתבטאת בהרס רקמתי המוביל לשחמת הכבד בשלבים מתקדמים. סממנים חיסוניים בסרום מעידים על נוכחות המחלה.

בבדיקות המעבדה ניתן לאתר נוגדנים עצמיים התוקפים את רקמת הכבד כמו גם רמות האימונוגלובולין  G המוגברות. המחלה לעתים קרובות קשורה למחלות אוטואימוניות אחרות.

הטיפול בדלקת כבד אוטואימונית בעשורים האחרונים מתבסס על סטרואידים, לבדם או בשילוב עם תרופת אימורן.

דלקת כבד על בסיס טוקסי

דלקת כבד על בסיס טוקסי היא דלקת הנובעת בתגובה לחשיפה לחומרים מסוימים. כאמור, החומרים המסוכנים עשויים להיות אלכוהול, כימיקלים, תרופות או תוספי מזון שונים. בחלק מהמקרים, דלקת הכבד מתפתחת תוך שעות או ימים מרגע החשיפה לרעלן. במקרים אחרים, דלקת כבד על בסיס טוקסי יכולה להתרחש לאחר מספר חודשים מרגע תחילת השימוש בתרופות הקבועות.

התסמינים של דלקת הכבד לעתים קרובות נוטים לחלוף כאשר החשיפה לרעלן מופסקת. דלקת כבד חמורה עשויה להתרחש כאשר נזק בלתי הפיך נגרם לרקמת הכבד, דבר המוביל להצטלקות, לשחמת כבד ולאי ספיקת כבד.

תרופות ממשפחת הפארצטאמול והידועה בינהן אקמול, עשויות לגרום לנזק לכבד. אם הפגיעה בכבד נגרמה כתוצאה ממנת יתר של פרצטמול, חומר כימי הקרוי אצטילציסטאין יינתן בהקדם. החומר יעיל כאשר ניתן ב-16 השעות הראשונות.

מטופלים המציגים תסמינים חמורים עשויים לקבל טיפול תומך בבית החולים, הכולל עירוי נוזלים וטיפול תרופתי כדי להקל על תחושת הבחילות והקאות. כאשר תפקוד הכבד נפגע באופן קשה, השתלת כבד עשויה להיות הפתרון היחיד. במסגרת ההליך הרפואי, הכבד הפגוע מוסר ובמקומו מושתל כבד בריא הלקוח מתורם.

תסמינים לדלקת כבד

הסימפטומים הכלליים כוללים עייפות קיצונית, אובדן תאבון, בחילות, הקאות, שלשולים, חום נמוך, כאבי שרירים ומפרקים. צהבת מתרחשת בדרך כלל מספר ימים לאחר הופעת הסימפטומים המוקדמים של המחלה. עם זאת, עלולה להתרחש גם בשלבים מאוחרים. סימנים נוספים הם נפיחות בבטן והצטברות של נוזלים בחלל הבטן.