דמנציה

דמנציהדמנציה ידועה לעולם הרפואה כבר מהמאה ה-1 אך קיבלה את הגדרתה המלאה רק במאה ה-18 על ידי פינל (Pinel). דמנציה – שיטיון, הינה אחת המחלות השכיחות ביותר בגיל הזהב. ככל שהאדם מתבגר, הגוף שלו עובר תהליך הזדקנות טבעי ובשל כך עולה השכיחות למחלות מסוימות. כיום, דמנציה מתרחשת בכ-5% מהאוכלוסייה הכללית בגילאי 59-75 ובכ-20% מהאוכלוסייה הכללית בגילאי 85-89.הדמנציה מוגדרת על ידי הרפואה כתסמונת מוח אורגנית אשר פוגעת ביכולות הקוגניטיביות-השכליות של האדם, והיא מסווגות לפי חריף, כרוני וסנילי. וככל שהזמן עובר, תסמיני המחלה עלולים להחריף ולגרום לקשיים מרובים בחיי היומיום עד כדי אשפוז בבית חולים או מוסד סיעודי. המונח דמנציה נגזר מהשפה הלטינית (de – מחוץ, mens – דעת) בתרגום חופשי “יצא מדעתו”. ישנם מספר סוגים של דמנציה כמו דמנציה וסקולרית ודמנציה עם גופיפי לואי.

גורמים לדמנציה

דמנציה עלולה להיגרם מסיבות מרובות אך קיימים מספר גורמי סיכון העלולים לעלות את שכיחות הופעת המחלה, כגון: גיל מבוגר, גנטיקה והיסטוריה משפחתית, תסמונת דאון, יתר לחץ דם, סוכרת ורמת שומנים גבוהה בדם וכן על פי מחקרים חדשים שנעשו בתחום, גם דום נשימה מהווה גורם סיכון לדמנציה.

אחד הגורמים העיקריים והשכיחים למחלת הדמנציה היא מחלת אלצהיימר, אשר  גורמת לכ-50% עד 60% מהדימנציות. מחלות נוספות אשר מעלות את הסיכון לחלות בדמנציה כוללות:

חוסר בוויטמין B12 חוסר בחומצה פולית’ אובדן של תאי עצב במח, פרקינסון, הנטינגטון, שבץ מוחי, הרעלת אלכוהול, גידולים סרטניים או נגעים המשפיעים על המח או על חוט השדרה, מחלת איידס, מחלת Creutzfeldt-Jakob-, בצקת המח, כתוצאה מתאונה, פגיעות טראומטיות לראש, מחלות עצביות, מחלת ה- Lewy body ומחלת Pick’s, עגבת, מחלת וילסון, טרשת נפוצה, זאבת, הרעלה בנוירוטוקסינים שונים.

תסמינים של דמנציה

במרבית המקרים התסמינים הראשוניים מאופיינים על ידי שינוי התנהגות או אישיות, אך בשל השינויים הרבים המתרחשים בגיל הזהב הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, בני המשפחה והסביבה הקרובה אינה מאבחנת שאכן מדובר בדמנציה. רק כאשר המחלה מתקדמת והתסמינים השונים מורגשים בצורה קיצונית, נדלקת נורה אדומה אצל בני המשפחה, כאשר הם מבינים שהאדם שהכירו עד כה נעלם ובמקומו יש אדם שמתנהג בצורה שונה לחלוטין מהאופי שלו.

עוד תסמינים שכוללים:

  • סטיות מהתנהגות חברתית מקובלת
  • שינוי קיצוני בהתנהגות בחיי היומיום
  • דיכאון וחרדה
  • קושי בשליפת מילים
  • היפוכונדריה
  • הבנה
  • תנועה
  • פגיעה בזיכרון לטווח קצר
  • פגיעה ביכולת זיהוי
  • שינוי בזמן תגובה למצבים שונים
  • בלבול
  • קושי בביצוע פעולות פשוטות
  • בעיות בשפה וביכולת הדיבור והתבטאות המילולית
  • בעיה באוריינטציה
  • ירידה ביכולת השיפוט
  • הפרעות ביכולת החשיבה המופשטת

אבחון דמנציה

עקב הסטיגמה הציבורית הקיימת, שאדם זקן בדרך כלל סנילי ולא מרוכז ומתמצא, אנשים רבים הסובלים מדמנציה אינם מאובחנים בזמן ושהם כבר כן מאובחנים, הם נמצאים בשלב קשה של דמנציה. חשוב להיות ערניים ולא לזלזל באדם הקשיש הנראה שונה, מתנהג שונה, כיוון שאבחון מוקדם מאפשר לשלול גורמים הפיכים, התחלת טיפול מוקדם ובכך הקטנה בסימפטומים.

במרבית המקרים האבחנה הרפואית של דמנציה מתבצעת על ידי התסמינים השונים, על מנת לאשש את האבחנה, יערוך הרופא מספר בדיקות רפואית, ייקח היסטוריה אישית, תרופתית ובריאות של החולה ושל בני משפחתו, בדיקה על ידי פסיכוגריאטר,  מבחנים כמו שאלון מיני מנטל, בדיקות בסורקי CT ו-MRI.

טיפול בדמנציה

לצערנו הרב, לא כל סוגי הדמנציה ניתנים לטיפול (כגון: דמנציה הנובעת מהרעלת אלכוהול). דמנציה אשר כן ניתנת לטיפול היא לרוב, דמנציה הנובעת מפגיעה במערכת העצבית, אלצהיימר, תזונה לקויה וכדומה. הטיפול תלוי בסיבה אשר גרמה להופעת הדמנציה. הטיפול הראשוני יהיה בגורם הראשי ולאחר מכן, טיפול תסמיני לסימפטומים של דמנציה וטיפול תרופתי באמצעות מעכבי אצטיל כולין אסטראז – דונפזיל, ריווסטיגמין וגלנטמין, ממנטין.

טיפול בסנוזלן לחולי דמנציה הינו טיפול נוסף המפחית את המתח והחרדה אצל החולים וכן עוזר לשיפור היכולות הקוגנטיביות. טיפול נוסף, המקל על כאבי החולים, הינו טיפול בקאנביס רפואי לקשישים סיעודיים, הניתן לאחר אישור רופא.

טיפולים אלה אינם מרפאים לחלוטין את המחלה, אלא מקלים על כאבם של החולים. מבין החולים קיימים אלו אשר מבקשים טיפול שאינו תרופתי, הניתן באמצעות טיפול פליאטיבי, התומך בחולים ובבני משפחתם.

כמו כן, ניתן להעביר את הלוקה בדמנציה לטיפול בית אבות לתשושי נפש, המאכלס אנשים הסובלים ממחלות דמנטיות, כמו אלצהיימר.


פורסם בקטגוריה מחלות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.