תסמיני היפוגליקמיה, או רמות סוכר נמוכות בדם, נוטות להיות מבולבלות עם תסמיני דמנציה. אך אלו הם שני מצבים שונים לחלוטין.
קשישים חולי סוכרת נוטלים תרופות רבות מדי, וסובלים כתוצאה מכך מתסמינים קוגניטיביים.
היפוגליקמיה בקרב מבוגרים היא דאגה גוברת בעולם הרפואה. מבוגרים הסובלים מסוכרת נוטים יותר להתקפי סוכר נמוך בדם, בהשוואה לצעירים, בשל פעילות כלייתית חריגה, מצבים רפואיים אחרים, תרופות אחרות המקיימות אינטראקציה עם תרופות הסוכרת, ויכולת מופחתת לחוש את סימני האזהרה של היפוגליקמיה הכוללים בן היתר חוסר יציבות פיסית, זעה מוגברת, סחרחורת, חולשה, תחושת רעב מוגברת, ראייה מטושטשת.
כאשר גלוקוז צונח בתלילות במחזור הדם, אנשים עלולים להתמוטט, לאבד את ההכרה, להזות ולמות. אך רופאים מתורגלים לשלוט באגרסיביות ברמות גלוקוז גבוהות או בהיפוגליקמיה, ולא תמיד מבינים בדיוק את הסיכון של גלוקוז נמוך מדי בקרב מבוגרים עם סוכרת.
בעבר, תגובות סוכר נמוך בדם נחשבו למחיר אותו אנשים משלמים על העדר השליטה ברמת הסוכר בדם, והמצב לא היווה מקור רב לדאגה. כיום מומחים מזהים כי תגובות אלו הן הרבה יותר נפוצות מכפי שחשבו בעבר, ואינן מעידות על מצב שפיר.
אשפוזי מבוגרים עקב היפוגליקמיה
מחקר שפורסם בכתב העת JAMA internal Medicine, תיעד עלייה בולטת באשפוזים עקב היפוגליקמיה בקרב כמעט 34 מיליון קשישים סיעודיים בין השנים 1999 ו-2011. באותה תקופה, אשפוזים עקב היפוגליקמיה קפצו ב-11.7%.
גידול זה בלט במיוחד בקרב מבוגרים בגילאי 75 ומעלה, שאושפזו כמעט פי שניים יותר בעקבות היפוגליקמיה, בהשוואה לאנשים צעירים יותר. המגמה החלה לרדת לאחר שנת 2007, וניסויים קליניים משמעותיים הראו יתרונות בטוחים והפחתת נזקים כתוצאה משליטה אינטנסיבית על רמות הסוכר בדם.
ועדיין, המחקר ציין כי שיעורי אשפוז בבית החולים עקב היפוגליקמיה עולים בקרב מבוגרים, נכון לתקופת המחקר.
אין צורך בטיפולים אגרסיביים
אין פירוש הדבר שקיים צורך בשליטה אגרסיבית מדי ברמות הסוכר בדם בקרב כל המבוגרים עם סוכרת, אך משתמע מהמחקר שיתכן שרופאים צריכים לשפר את הטיפול לקבוצה פגיעה זו במיוחד, המורכבת מחולי סוכרת שבריריים הסובלים ממצבים רפואיים מרובים ופגיעה בתפקוד. זהו כשל מערכות כשאנשים מבוגרים סובלים מהיפוגליקמיה, היות ורוב המקרים האלו ניתנים למניעה.
עדות נוספת המוכיחה שהיפוגליקמיה ראויה לתשומת לב מוגברת יותר בקרב חולי סוכרת מבוגרים, מגיעה ממחקר אחר שפורסם בתחילת ינואר 2014 בכתב העת JAMA Internal Medicine. הדו”ח בדק 72,310 חולי סוכרת מסוג 2, בגילאי שישים ומעלה, שטופלו בבית החולים.
המחקר מצא כי היפוגליקמיה היא הסיבוך השלישי הנפוץ ביותר בקרב מבוגרים בגילאי שבעים ומעלה, שלא סבלו מסוכרת במשך עשר שנים לפחות. מסקנת החוקרים הייתה שהישרדות לטווח הארוך לאחר עליות בסוכרת והזדקנות האוכלוסייה, תתאפשר לאחר יותר מאמצי מחקר ובריאות הציבור להפחתת היפוגליקמיה.
לאנשים מבוגרים הסובלים מסוכרת, ולמטפליהם, המגמה ברורה. הם מבינים את הצורך בשמירה מפני תסמיני היפוגליקמיה, ומקפידים לדווח על התסמינים לרופא, כמו גם שומרים על מעורבות פעילה בקבלת החלטות טיפוליות.
