היפראקוזיס בגיל השלישי

היפראקוזיס היא הפרעה בתפיסת עוצמת הצלילים. חולים הסובלים מההפרעה עשויים להציג רגישות יתרה למגוון רחב של צלילים, ובנוסף סובלים מכאב ורעש. זוהי תופעה נדירה המשפיעה על ילדים ומבוגרים ומתרחשת במקרה אחד מתוך 50,000 אנשים.

התופעה יכולה להתרחש כתוצאה ממספר גורמים, כאשר הנפוץ ביותר הינו נזק הנגרם לשבלול האוזן כתוצאה מחשיפה לרעשים חזקים במקומות עבודה מסוימים, הופעות רוק, ירי, שירות צבאי, שימוש גובר באוזניות וזיקוקין.

הפרעות שמיעה רבות מאפיינות את גיל הזהב. הסיבה לכך נאוצה בשינויים הפיזיולוגיים הרבים הקשורים לגיל וניהול אורח חיים המסכן את בריאות המטופל. היפראקוזיס, טיניטוס, אובדן איטי של השמיעה, כל אלה ורבים אחרים, מאפיינים אוכלוסיות מבוגרות יותר.

סוגי היפראקוזיס

קיימים שני סוגים של היפראקוזיס: היפראקוזיס שבלולי והיפראקוזיס המשפיע על שיווי המשקל.

תסמינים המאפיינים היפראקוזיס שבלולי כוללים כאבי אזניים, אי נוחות, תגובות רגשיות כתוצאה מהפרעת השמיעה הנגרמת למטופל.

היפראקוזיס הפוגע בשיווי המשקל, מאופיין באובדן שיווי משקל, אובדן השליטה ביציבות האדם ונטייה גוברת לנפילות. כחלק מסוג זה, החולה עשוי לחוות בחילות, סחרחורות והקאות. במקרים אחדים ,להפרעה קיימת השפעה על מערכת העצבים האוטונומית הגורמת לבלבול, אובדן הכרה, עייפות קיצונית ותסמינים נוספים. כאב ראש הינו תסמין נוסף המאפיין את ההפרעה.

תסמינים להיפראקוזיס

סימן ההיכר של התופעה הוא סבילות מופחתת ורגישות מוגברת לצלילים הנשמעים בסביבה במהלך היום. אנשים הסובלים מהמחלה נוטים לתאר את חייהם כחיים, בהם הצלילים והקולות, נשמעים בתדרים גבוהים מדי. איכות חייהם של החולים מושפעת וגובר השימוש באטמי אוזניים או כיסויים מיוחדים, במקומות ציבוריים, אשר באמצעותם ניתן לשלוט ברעש.

עבור אנשים הסובלים מהיפראקוזיס, הקולות הנורמטייבים הנשמעים בשגרה, גורמים לחוסר נוחות, חרדה וכאב. לעיתים קרובות הצלילים המטרידים הם למעשה רעשים המופיעים בפתאומיות, גבוהים המדמים צפירות, חריקות בלמים, צלילים מתכתיים, צעקות ומחיאות כפיים.

מכיוון שהחולים רגישים לרעשים, הם עלולים לפתח פחדים וחששות מהצלילים המופקים בסביבה, תופעה המכונה בשם פונופוביה. כתוצאה מכך, הם עשויים להמנע מאירועים חברתיים ושהות בציבור, מהחשש כי ייחשפו לצלילים המטרידים.

כיצד מאבחנים?

האבחון יעשה על ידי אודיולוג, רופא מומחה בתחום השמיעה. במהלך הבדיקה הרופא יערוך בדיקה גופנית ותשאול רפואי, הכולל שאלות בנוגע לתסמינים אשר יסייעו לרופא להעריך את חומרת המצב. בהמשך, המטופל צפוי לעבור מספר בדיקות הבוחנות את איכות השמיעה בתדרים שונים.

חשוב לציין, עם זאת, כי מרבית האנשים הסובלים מהיפראקוזיס, אינם מאובחנים עם אובדן שמיעה כפי שנמדד בבדיקה. הנבדקים עשויים לחוות קושי שמיעתי גם כאשר תוצאות הבדיקות אינן מראות ירידה ביכולת השמיעה. התופעה מכונה כחוסר תפקוד שמיעתי מעורפל או קושי בעיבוד שמיעתי.

דרכי טיפול בהיפראקוזיס

כדי למנוע את תחושות החרדה והתסכול של המטופל, חשוב תחילה לערוך תשאול רפואי נכון אשר יסייע באיתור ואבחון ההפרעה. במקרים רבים, קיימת נטייה לבלבל בין היפראקוזיס לבין הפרעות אחרות, בעלות תסמינים וסימנים זהים.

אבחנה נכונה נחוצה כדי לשלול מחלות נפש ובעיות פסיכוסומטיות אחרות, אשר עשויות להופיע בגיל הזהב. הערכה נכונה יכולה לשפר את איכות חיי המטופל. תסמינים מסויימים מתארים מצבים כמו גידול במוח, לכן חשוב לשלול מצבים אלה.

במקרים בהם חלה ירידה באיכות השמיעה, והמטופל למעשה מציג סימנים של אובדן שמיעה, הרופא עשוי להמליץ על שימוש במכשירי שמיעה אשר מותאמים באופן ייחודי לבעיה ולמטופל.

אנשי מקצוע בתחום השמיעה יכולים להעניק טיפולים יחודיים לשיפור השמיעה. הם נעזרים במחוללי צלילים וטיפולים בטיניטוס. הטיפולים מיושמים על ידי אנשי מקצוע מנוסים ומיומנים. הטיפול עשוי להמשך בין מספר שבועות עד תקופה של 10 חודשים הכוללת מעקב.