היפרליפידמיה בגיל המבוגר

היפרליפידמיה היא מצב שבו ישנו עודף של ליפידים בדם. מדובר על הגדרת מטרייה תחתיה ניתן למצוא שורה של מצבים והפרעות. סך הכול מתייחסים לשלושה סוגים עיקריים של שומנים במונח זה: כולסטרול, פוספוליפידים וטריגליצרידים.

כל אחד ואחד מהחומרים הנ"ל חיוני לקיום החיים. הכולסטרול הינו מרכיב חשוב בסינטזה של מגוון הורמונים, הפוספוליפידים ממלאים תפקיד מרכזי בממברנות של התאים בגופנו והטריגליצרידים משמשים בעיקר כמקור לאנרגיה.

קשישים רבים סובלים מהיפרליפידמיה מבלי שהם מודעים לכך כלל וזאת כיוון שבדרך כלל היפרליפידמיה לא באה לידי ביטוי מבחינה קלינית. זוהי הסיבה בגינה גם לא פשוט לאמוד את מידת השכיחות של התופעה. עם זאת, היפרליפידמיה מגדילה את הסיכון לחלות באוטם שריר הלב ואת הסיכון לסבול מטרשת עורקים ולפיכך ישנה חשיבות עליונה לאבחן את ההפרעה בשלב מוקדם ככל האפשר ולהגיש טיפול.

מה הם הגורמים להיפרליפידמיה?

לצד גורמים שאינם קשורים לגיל מבוגר כמו למשל נטייה תורשתית לסבול מהיפרליפידמיה או היפרכולסטרולמיה תורשתית, ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים הקשורים לגיל מבוגר. בין היתר מדובר על הגורמים הבאים:

• תת פעילות של בלוטת התריס.
• סוכרת לא מאוזנת.
• תסמונת נפרוטית.
• עישון במשך שנים רבות.
• גורם סיכון העומד בפני עצמו הוא הגיל. נשים מעל גיל ארבעים וחמש וגברים מעל גיל חמישים וחמש נמצאים בסיכון לסבול מהיפרליפידמיה.
• שימוש בתרופות להורדת לחץ דם או יתר לחץ דם.
• מחלת לב כלילית.
• מיעוט פעילות גופנית.
• צריכה מופרזת של שומן רווי במהלך חיים.
• מחלות כבד שונות.
• מחלות כליות שונות.
• שימוש בתרופות שונות ששכיחות השימוש בהן עולה עם העלייה בגילאים כמו למשל אסטרוגן, רטינואידים, חוסמי ביטא, תיאזידים ועוד.

מה הם התסמינים של היפרליפידמיה?

כפי שציינו, היפרליפידמיה לא באה לידי ביטוי מבחינה קלינית, אלא במקרים חמורים במיוחד שבהם ההצטברות העודפת של הליפידים עלולה לגרום להופעה של חבורות תת עוריות בעיקר באזור גיד אכילס, בקרומי האצבעות וסביב המרפקים. עם זאת, היפרליפידמיה מעלה את הסיכון לסבול ממגוון רחב של מחלות קטלניות דוגמת טרשת העורקים הכליליים, שבץ מוחי, מחלות של עורקי הכליה, אנגינה פקטוריס, אוטם שריר הלב ועוד.

כיצד מאבחנים היפרליפידמיה?

האבחון של היפרליפידמיה מבוצע על ידי בדיקות דם שבהן בוחנים את הרמות של המרכיבים השונים בדם. בנוסף לכך, יש לקחת מהחולה אנמנזה מלאה על מנת לקבוע את דרגת הסיכון שהוא נמצא בה. הבדיקות משמשות לקביעת הערך הרצוי אליו שואפים להגיע באמצעות הטיפול. בין גורמי הסיכון ניתן למנות עישון, גיל מבוגר, סוכרת ועוד.

ככל שהחולה סובל מיותר גורמי סיכון, כך ערכי היעד צריכים להיות נמוכים יותר. הערכים הנורמאליים מחושבים בהתאם לגיל הנבדק ולפי המגדר שלו.

כיצד מטפלים בהיפרליפידמיה?

הטיפול בהיפרליפידמיה כולל בראש ובראשונה שינויים באורח החיים. בין היתר הסובלים מהיפרליפידמיה צריכים להגיע למשקל גוף תקין ולשמור עליו, להפסיק לעשן, להתחיל לבצע פעילות גופנית ולבצע מגוון של שינויים בתזונה היומיומית שלהם.

כך למשל מומלץ להגביל את הצריכה של הבשר האדום, להגביר את הצריכה של הסיבים התזונתיים, להרבות בצריכת דגנים מלאים, קטניות, דגים ועוד. התפריט נבנה עבור כל מטופל ומטופל באופן אישי בהתאם להעדפותיו, הרגלי התזונה הנוכחיים שלו, ערכי היעד של השומנים בדם ועוד.

בנוסף, במקרים מסוימים אין מנוס מלהתחיל בטיפול תרופתי. הקו הראשון של התרופות לטיפול בהיפרליפידמיה הוא תרופות בשם סטטינים ובנוסף ישנן תרופות אחרות כמו למשל ניאצין, פיברטים ועוד. במהלך הטיפול יש להשאיר את החולה במעקב על מנת לבדוק את יעילות הטיפול.

ראו גם:
דלקת כבד בקשישים