הנחיות חדשות לזיהוי אלצהיימר

האבחנותהנחיות חדשות לזיהוי אלצהיימר לזיהוי אלצהיימר נקבעו בשנת 1984 והיוו מאז את הבסיס לאבחון המחלה בכל רחבי העולם, מבלי שעברו כמעט שינוי. כעת, 27 שנים אחרי, אנשי המרכז הלאומי האמריקאי לזקנה ואלצהיימר החליטו לתקן את האבחנות, בהתאם לחידושים המדעיים והמחקריים בתחום. המטרה היא להרחיב ולדייק את הסממנים הביולוגיים והקליניים של המחלה כדי לשפר את האבחון ובעקבות זאת את הטיפול באלצהיימר.

התהליך

בתהליך לקחו חלק מומחים בתחום מהאקדמיה וממוסדות רפואיים ברחבי העולם. המומחים התחלקו ל- 3 קבוצות, וכל קבוצה נתבקשה לחדש ולתקן את הקריטריונים לאבחון של שלב אחר במחלה:

  • השלב הדמנטי
  • השלב הקדם- דמנטי, אשר בו מופיעים סימפטומים ראשונים
  • השלב הקדם- קליני, שבו אין עדיין סימפטומים.

בסופו של התהליך עוצבו 3 מסמכים המתארים את הסימפטומים והאבחנות לפי שלושת השלבים. האבחנות הוצגו לקהל הרחב בסימפוזיון שהתקיים בכינוס הבינלאומי לאלצהיימר בשנת 2010. לאחר מכן הוצגו גם באתר של האגודה לאלצהיימר, שם הגולשים יכלו להגיב ולהציע תיקונים. ואכן כותבי המסמכים התכנסו שוב לאחר מספר חודשים כדי לדון בהערות ובתיקונים שהציע הקהל הרחב דרך האתר ובדרכים אחרות.

עבודת החוקרים התמקדה מראש בסימפטומים אבחוניים ולא כללה למשל קריטריונים נוירופתולוגים (אף על פי שנוירולוגים לקחו חלק בתהליך). הדיונים לגבי האבחנות הנוירופתולוגיות אמורים להתפרסם במסמך נפרד במהלך שנת 2011. ההליך גם לא קבע אמות מידה ספציפיות לסמנים למחלה, למשל לא נקבעה מידת השכחה שמגדירה כל שלב של המחלה, והוא לא התיימר להגדיר את מהלך כל המחלות הדמנטיות אלא התמקד אך ורק באלצהיימר. בתחומים רבים הציעו המומחים שקבעו את האבחנות, כי נדרש המשך מחקר על מנת להגדיר היטב את הקריטריונים האבחוניים.

התוצאות

כאמור, ההתייחסות לאבחון אלצהיימר נעשתה בהתאם לשלושה שלבים של המחלה. בעוד האבחנות של השלב הדמנטי והקדם- דמנטי אמורות להיות פרקטיות ולהכנס לשימוש קליני ע”י אנשי המקצוע בתחום, האבחנות של השלב הקדם-קליני אמורות לשמש למטרות מחקריות בלבד. בשלב זה לא מגיעים חולים לאבחון או טיפול רפואי, כיוון ששלב זה הוא כאמור ללא סימפטומים, אך מחקר ענף בתחום יכול לקבוע קריטריונים לניבוי המחלה עוד לפני הופעת הסימפטומים. מחקר כזה צריך להתמקד בסממנים ביולוגיים המצביעים על קיום המחלה בראשיתה. מחקר כזה הוא קריטי לצורך טיפול מוקדם, שיוכל אולי בעתיד למנוע את הידרדרות המחלה.

אחת האבחנות המשמעותיות שנקבעו, מבחינה סמנטית ורעיונית כאחת, היתה האבחנה בין התהליך הגופני הפתולוגי לבין התסמונת הנצפית בסימפטומים התנהגותיים וקוגנטיביים- אבחנה שלא היתה קיימת ב-1984. בעבר היה נראה כי כל מי שחולה באלצהיימר הוא דמנטי ומראה סימפטומים דמנטיים כגון קשיי התמצאות בזמן ובמרחב, קשיי זיהוי, קושי בשליפת מלים, קושי בביצוע פעולות ועוד.

אבל מחקרים במהלך השנים הוכיחו שתיתכן נוכחות פיזיולוגית של המחלה- מבחינת מצב תאי העצב, למשל- ללא סימפטומים התנהגותיים נצפים. לכן המסמך הנוכחי מפרט בנפרד את הקריטריונים הפיזיולוגיים ואת הקריטריונים הקלינייים לקיום המחלה.

שינוי משמעותי נוסף שנעשה בעקבות התהליך הוא הגדרת הסממנים לאבחון מצב פרה- דמנטי, אשר בו קיימת כבר פגיעה קוגנטיבית במספר מישורים, אך פגיעה זו אינה עוברת את סף ההגדרה לדמנציה. בעקבות ההתפתחויות שחלו בהבנת המחלה בשנים האחרונות, האבחנות החדשות מתייחסות למאפיינים של השלבים השונים של המחלה, מתוך הבנת המחלה כתהליך הידרדרות הדרגתי- בין מצב קוגנטיבי נורמלי לבין מצב דמנטי.

המומחים התייחסו גם לקשר בין אלצהיימר לבין מחלות דמנטיות שאינן אלצהיימר, וכן לסימפטומים נוירופסיכיאטריים המאפיינים אלצהיימר, כגון התפרצויות זעם ודכאון, סימפטומים שלא זוהו במלואם בהגדרות שנקבעו בעבר.


פורסם בקטגוריה בריאות הנפש, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.