התמכרות למשככי כאבים

כאשר מדברים על סמים והתמכרויות, הנטייה הטבעית שלנו היא בדרך כלל להתמקד באנשים צעירים, וקל לשכוח כי כולם פגיעים להתמכרות, ללא קשר למעמדם החברתי, למינם או לגילם. קבוצת האוכלוסייה אותה הכי קשה לייחס להתמכרות, היא אוכלוסיית הקשישים, אשר עקב הכבוד וההערכה הרבה שלנו כלפיהם, אנחנו שוכחים כי הם רגישים לבעיות התמכרות כמו כל אדם אחר, ואולי אפילו מעט יותר.

בניגוד לחברי אוכלוסיית הצעירים, המבוגרים נוטים פחות להתמכר לחומרים שאינם חוקיים, ולכן, התמכרויות בני גיל הזהב תמיד תהיה לאלכוהול, עישון, קפאין ובעיקר- תרופות מרשם ומשככי כאבים, בהם נעסוק במאמר זה.

משככי כאבים

ישנם שני סוגים עיקריים של משככי כאבים: משככי כאבים נרקוטיים ומשככי כאבים שאינם נרקוטיים.

משככי הכאבים שאינם נרקוטיים, משמשים להקלה על כאבים מתונים. בין משככי הכאבים שאינם נרקוטיים נפוצים: אספירין, פראצטמול (חומר פעיל הנמצא באקמול ובדקסמול), איבופרופן, אופטלגין, אדוויל, נורופן, וויוקס ועוד. השפעתן של משככי כאבים אלו, יעילה רק לגבי חלק מהחולים, וכאשר משככי כאבים אלו אינם עוזרים, נהוג להשתמש בתרופות המכילות שילוב של משככי כאבים נרקוטיים ולא נרקוטיים.

תפקידם של משככי כאבים נרקוטיים הוא להקל על כאבים עזים בטווח קצר כמו לאחר ניתוח, פציעה או מחלה כרונית. בין משככי הכאבים הנרקוטיים הנפוצים: פנאצטין, פנטזוצין, קודאין, ויקודין (לא נמכר בארץ), אוקסקונטין, רוקסט, אלגוליזין ועוד. חלק מתרופות אלו הן תרופות אופיאטיות, כיוון והן מבוססות אופיום- מורפין. תרופות אלו יש לרכוש עם מרשם רופא. בשימוש שאינו זהיר, תרופות אלו עשויות לגרום לטשטוש, בלבול, הזיות, פגיעה בכבד, התמכרות ולעיתים, בעקבות שימוש לא נכון בתרופות, תרופות ללא מרשם עלולות להרוג.

הגורמים להתמכרות בגיל הזהב

למרות שלא ידועים מימדי ההתמכרות למשככי כאבים בקרב קשישים, ידוע כי מדובר בתופעה הולכת וגדלה. הסיבות להתמכרות הקשישים הן רבות וביניהן:

• הקשישים משתמשים לרוב במשככי כאבים נרקוטיים, שהינם בעלי פוטנציאל להתמכרות
• בתקופת הגיל השלישי, הכבד פחות יעיל בפירוק התרופות והכליות אינן מפרישות אותן כראוי, ולכן, התרופות נשארות בגוף זמן רב יותר מהרצוי
• בגיל הזהב, יש נטייה לשכוח אם תרופה כזו או אחרת ניטלה באותו היום, והקשיש עשוי לטול תרופות שלא לצורך
• קשישים רבים סובלים מהפרעות ראייה או שפה, ואינם קוראים את עלוני המידע כראוי
• מערכת העצבים של הקשישים, רגישה יותר להשפעתן של תרופות מסוימות
• קשישים רבים נמצאים במצב של בדידות ובידוד חברתי ומשפחתי, מה שגורם למצב נפשי ורגשי התורם להתמכרות

גורמים אלו, מובילים לנטילת תרופות שאינה מבוקרת, וכך הפסקה של השימוש במשככי הכאבים, עלולה לגרום לסימני גמילה אשר מורגשים ביתר חוזקה בקרב הקשישים, בין סימני גמילה אלו: נדודי שינה, דמעות, הזעה, הפרשות מימיות, עצבנות, אבדן תיאבון ועוד. סימנים אלו, מקשים על הקשיש אשר ממהר ליטול שוב את התרופה אשר תגרום להפסקתם.

יותר מכך, הגוף כה מרגיש את החוסר בתרופה עד כי הוא מסוגל לייצר שוב את הכאב שהוביל ללקיחתה, וכך, הקשיש פונה אל הרופא על מנת לבקש מרשם נוסף, או שהוא משתמש במלאי הקיים בביתו גם אם אין הוא מורשה, וכך, נוצר מעגל הקסמים של ההתמכרות.

התמכרות למשככי כאבים – הסכנות

מחקרים רבים מצביעים על כך, שכ-75% מכלל האוכלוסייה, צורכת לפחות תרופה אחת ביום, ומתוכם, מעל 30% נוטלים לפחות ארבע סוגים שונים של תרופות מדי יום. עקב רגישותם הגדולה לכאבים, צריכת תרופות שאינה מבוקרת, עלולה לגרום להופעתן של יותר תופעות לוואי ותופעות הנובעות מאינטראקציות בין תרופתיות.

יתרה מכך, התמכרות לתרופות ומשככי כאבים, עלולה לגרום לקשיש לסבול ממגוון של בעיות בריאותיות ונפשיות, החל מאי ספיקת כליות, מחלות לב וכלי דם, וכלה בעצבנות, דיכאון, בעיות זיכרון, ישנוניות מוגברת ועוד.

כיצד נזהה כי הקשיש סובל מבעיית התמכרות?

קשה יותר לזהות התמכרויות אלו בקרב הקשישים, מתוך האמון שאנחנו נותנים בהם ובגלל חוסר הידע שיש לנו בתחום, ולכן, אנו מתעלמים מאיתותי ההזהרה של הקשיש ומאפשרים לו לסלול את הדרך אל ההתמכרות.

על מנת לזהות התמכרות בקרב קשישים, על בני המשפחה להיות ערים לסימני ההזהרה הבאים: עצבנות, שמירה על סודיות ונטייה לשקר, הפרעות ונדודי שינה, התבודדות ודיכאון, חוסר בהיגיינה אישית, בעיות זיכרון וקשי להתרכז, התנהגות אלימה ואגרסיבית, גניבה, התנהגות מינית שאינה חיובית, חוסר שליטה עצמית או כל שינוי התנהגות אצל קשישים.

מניעת התמכרות למשככי כאבים

חוסר המודעות והחשש הגדול מהתמכרויות ותופעות לוואי, גורם לקשישים רבים להימנע מטיפול תרופתי, אך לא זאת כוונת המאמר. לעיתים, השימוש במשככי כאבים, אשר נעשה בצורה מבוקרת ותחת השגחה, עשוי לשפר את מצבו של הקשיש ולהקל עליו, אך, בכדי למנוע התמכרות למשככי הכאבים, חשוב לפעול בצורה הבאה:

• לשלב טיפול תרופתי יחד עם טיפול שאינו תרופתי כמו ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, פעילות גופנית, טיפול פסיכולוגי ורפואה משלימה. טיפול זה, מגביר את יעילותו של הטיפול התרופתי.
• חשוב לזהות את ההתמכרות בשלביה המוקדמים ולזהות מצבים רגשיים שעלולים לגרום לקשיש להתמכרות
• יש לסיים בהדרגה טיפול תרופתי של משככי כאבים או תרופות נגד דיכאון (אשר גם הן עלולות לגרום להתמכרות), נסיגה הדרגתית תמנע תופעות לוואי רבות
• חשוב לעקוב אחר כל טיפול תרופתי הניתן לקשיש
• מומלץ ליצור עבור הקשיש טבלה או תרשים אשר יסייעו לו לעקוב אחת נטילת התרופות, דרך מועילה יותר היא לשהות בנוכחות הקשיש עת הוא נוטל את תרופותיו

בעיקר, מומלץ ליצור סביב הקשיש סביבה חמה ותומכת של אנשי מקצוע, חברים בני אותו הגיל ובעיקר, בני משפחה אוהבים.