שיקום הינו הליך
רפואי המבוצע לצורך החזרת חולה לרמת התפקוד המקסימאלית, תוך התחשבות בנזקים בלתי הפיכים וברמת שיתוף הפעולה. צוות שיקומי כולל רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ועוד. זכות הקשישים לשיקום מעוגנת בחוק בריאות ממלכתי שנחקק בשנת 1994, כאשר תוספת לחוק זה נחקקה בשנת 1996, במטרה להדגיש זכויות אלו. התוספת לחוק מסבירה כי "זכותו של כל אדם לקבל שיקום טיפולי נאות על פי חוק זכויות החולה".
סיבות עיקריות לשיקום בקרב קשישים
- נזק עצבי (בעיקר לאחר שבץ מוחי) אשר מתבטא בליקויים מוטוריים (לדוגמא שיתוק), ירידה קוגניטיבית, אובדן יכולת הדיבור ועוד. במרבית המקרים לאור העובדה כי הפגיעה היא עצבית, הנזק הינו בלתי הפיך. למרות זאת, עדיין ניתן לשקם חלק מיכולות החולה ולהקנות לו דרכי הסתגלות לאורח החיים החדש. שיקום זה נשמר עד כשלושה חודשים.
- בעיות אורטופדיות כגון שברים בירך, הינן בעיות שכיחות בקרב האוכלוסייה המבוגרת. לרוב, השיקום האורטופדי נעשה לאחר ביצוע הליך כירורגי לתיקון הבעיה, כאשר מטרת השיקום היא חיזוק האיזור הפגוע. אורך שיקום אורטופדי הוא עד כחודש.
במצבים אלו קשישים רבים זכאים לקבל הטבות והקלות. לפרוט – מימוש זכויות רפואיות
תנאים לקבלת שיקום
האחריות על מתן שיקום קשישים היא של קופת החולים המבטחת כל החולה ומותנית במספר דגשים חשובים:
- הסכמת החולה או אפוטרופוס אחראי לשיקום.
- שיתוף פעולה מצד החולה – ללא שיתוף פעולה, סיכויי ההצלחה לשיקום הם נמוכים ביותר.
- יציבות רפואית – מצבים רפואיים מסוימים, בעיקר בעיות אקוטיות, כגון זיהומים חריפים אשר מונעים את יכולת שיתוף הפעולה של החולה ודורשים אשפוז לצורך מתן תרופות. במצב זה תידרש דחייה של תחילת ההליך השיקומי וביצוע הערכה מחודשת של מצב החולה בעת פתירת המצב. מצבים רפואיים, כגון זונדה לצורך הזנה או פצעי לחץ, אינם מהווים התווית נגד לביצוע שיקום.
- הערכת מצב קוגניטיבי – חשוב להבין כי ירידה בתפקוד הקוגניטיבי בין אם לאחר הארוע או בין אם זה היה המצב הקיים לפני שהנזק נעשה, אינה מהווה התניית נגד לביצוע הליך שיקום. כל עוד החולה מוכן ויכול לשתף פעולה ניתן לבצע שיקום.
ההפניה לביצוע הליך שיקומי לרוב מוגשת לקופת חולים המבטחת על ידי המחלקה המטפלת בבית החולים. קיימות מספר אפשרויות שיקום, כאשר ההחלטה על מסגרת השיקום הנכונה מותאמת לצרכיו הגופניים, סוציאליים ונפשיים של החולה.
זכויות הקשיש לשיקום מוסברות לחולה על ידי הגורם המפנה (רופא גריאטרי או מומחה לשיקום) ונהוג לעדכן את המטופל ובני משפחתו לפחות שני ימי עבודה מראש על תחילת ההליך השיקומי, במטרה לאפשר זמן התארגנות מספק.
מסגרות שיקום
- שיקום במסגרת בית חולים או מחלקה שיקומית – לרוב ניתן במצבים בהם החולה זקוק להשגחה רפואית צמודה ומלאה או כאשר תנאי הסביבה של המטופל אינם מותאמים לאופי שיקומי. בנוסף, במרבית המקרים בהם הנזק הוא מוטורי, מומלץ על שיקום במסגרת זו, בכדי לתת את מירב הסיוע לחולה.
- שיקום בקהילה – תוכנית הכוללת צוות גדול ומגוון ודומה בצורה מסוימת לאשפוז יום. החולה מגיע למרכז מדי בוקר, עובר סדרת טיפולים מוכנה מראש וחוזר מדי יום לביתו. האחריות למציאת מסגרת זו, נעשית לאחר השחרור מבית החולים לרוב על ידי רופא המשפחה. החולה יגיש לרופא המטפל מכתב שחרור והמלצות שיקום מפורטות מבית החולים ורופא המשפחה ימצא מסגרת מתאימה. לרוב, שיקום זה ניתן לאנשים אשר מצבם הרפואי והסוציאלי יחסית טוב יותר.
- שיקום בבית החולה – צוות של אנשי מקצוע כגון רופאים, אחיות ופיזיותרפיסטים מגיעים על פי תוכנית הנקבעת מראש לבית החולה לצורך מתן הטיפול. אפשרות זו ניתנת לאנשים שעקב מצבם הרפואי אינם יכולים להגיע לטיפול במסגרת של שיקום יום.
לאחר שחרור מהמסגרת השיקומית אשר נקבעה, מתבצע מעקב של כחצי שנה על המטופל והסתגלותו לאורח החיים החדש. בנוסף על פי זכויות השיקום, זכאי המטופל לכ-12 טיפולי פיזיותרפיה המסובסדים במהלך השנה הראשונה.
במהלך כל תקופת השיקום תלווה את המטופל ובני משפחתו עובדת סוציאלית, אשר תפקידה לתווך בין הגורמים המבטחים (קופות חולים, ביטוח לאומי וכדומה) לבין המטופל. בנוסף, יכולה העובדת הסוציאלית לסייע בתהליך העסקת עובדים זרים סיעודיים, למשך תקופת האישפוז ואחריה.
עוד בנושא: רשימת זכויות קשישים