רבים מאיתנו מכירים את התמונה של קשיש המסיים את ארוחת הערב, פותח קופסא גדולה ומתחיל להוציא ממנה כדורים לבנים, כחולים, צהובים וורודים.
התמונה הזו נראית לפעמים רגילה ונורמאלית- אנשים חולים ואנשים זקנים בוודאי זקוקים להתערבות טיפולית רחבה לנטילת מגוון רחב של תרופות על מנת לטפל בכל מצוקותיהם הרפואיות ולאפשר להם המשך חיים תקינים ונוחים ככל הניתן.
גם לחולים ולזקנים עצמם נראה בדרך כלל סביר ואפילו מרגיע ומבטיח לקבל טיפול תרופתי כה מקיף, אך מסתבר, שעל פי מחקרים, התמונה הזו בכלל לא נורמלית, לא מרגיעה ואפילו יכולה להזיק. מחקרים חדשים בתחום הטיפול בקשישים מראים שחלק מן התרופות מסוכנות לקשישים – אחוז ניכר מן התרופות שמקבלים קשישים כלל אינן נחוצות להם (ומדובר בסדר גודל של עד 90% מהתרופות הנרשמות לבני גיל הזהב על ידי רופאים גריאטריים).
משמעות הנתון הזו עצומה- לא רק שהקשישים נוטלים תרופות שאינם באמת זקוקים להם ושאינן משפרות את מצבם הבריאותי, התרופות הללו עשויות לגרום גם לנזקים, לפגוע ברמת החיים ואף לקצר את תוחלת החיים של הקשיש.
נטילת תרופות מיותרות – נזקים
מגוון הנזקים היכולים להגרם לקשיש או חולה הנוטלים תרופה שאינה זקוקים לה רחב ביותר, וכולל מאפיינים פיזיים, קוגניטיביים ונפשיים. צריכת תרופה ללא מרשם מסוכנת פי כמה יותר, מכיון ששימוש מרובה באותן תרופות המכילות חומרים מסויימים, עלול לגרום לנזק עצום בגוף. לעיתים, תרופות ללא מרשם עלולות להרוג. כמו כן, לצריכה של תרופות מיותרות יש כמובן גם היבט כלכלי:
- נזקים פיזיים: ידוע שלכל תרופה כמעט קיימות תופעות לוואי בלתי רצויות. כאשר התרופה מיותרת, קיים סיכוי גבוה להתחזקותן של תופעות הלוואי. כמובן שהשפעתן גם מיותרת. לדוגמא, קשישים רבים נוטלים תרופות מדללות דם כדי למנוע קרישי דם. אך תרופות אלה עשויות לגרום לדימומים מוגברים במקרה של פציעה או צורך בניתוח, ואז עלותם עולה על התועלת שבהם. יש לציין שלמרות מה שנהוג לחשוב, קשישים דווקא רגישים יותר למינון יתר של תרופות, או לטיפול בתרופות מיותרות מאשר אנשים צעירים.
- נזקים קוגניטיביים: בנוסף לתופעות הלוואי הפיזיות, קיימים טיפולים תרופתיים שעשויים לגרום לבלבול, לשכחה ולירידה כללית בתפקוד הקוגניטיבי. כך למעשה במקום לשפר את איכות חייו של החולה, גורמת התרופה להחרפת מצבו, קירובו למצבים סיעודיים ואפילו יוצרות נטייה להתפתחות מצבים דמנטיים( אלצהיימר, דמנציה).
- נזקים נפשיים: נזק נפשי יכול להגרם הן מתופעות לוואי שונות של תרופות פסיכיאטריות (קיימות בשוק תרופות שעלולות לגרום לדיכאון, לחרדה ואפילו למצבים פסיכוטיים או מצבים דמנטיים), והן מן התחושה המתקבלת מאותו צורך לנטול כמות גדולה של תרופות השמה את הקשיש במצב של “חולה קשה”.
- נזק כלכלי: התרופות אותם נוטלים חולים וקשישים באופן כרוני הן תרופות שעולות כסף- לאדם הנוטל אותן או לקופת החולים. האחוז המטורף של תרופות הנרשמות ללא צורך מסתכם לעלויות גבוהות ביותר אותן נדרש החולה, או נדרש הציבור לשלם- כסף שלא מועיל ואף מזיק. יש לציין בהקשר זה, שגם תרופות הנמצאות בסל הבריאות עולות לחולים כסף רב כאשר מצטברת ערימה גדולה של מרשמים, ודווקא אנשים אלה נוטים יותר לסבול ממצוקות כלכליות ונדרשים לחסוך מעצמם אלמנטים שיכלו לשפר את איכות חייהם באמת, במקום לקנות תרופות מיותרות.
הנחיות מדויקות של הרופאים המטפלים
המחקרים שנערכו בנושא מראים שבדרך כלל אין לרופאים המטפלים כוונת זדון ברישום עודף של תרופות, והם מנסים “לירות לכל הכיוונים” ולעשות את המירב על מנת להועיל למטופליהם. לרוע המזל, העומס הקיים על הרופאים בקופות החולים ובבתי החולים, לא מאפשר להם להעניק מספיק תשומת לב אישית למטופל, ולקבוע ביחד איתו מהן התרופות שבאמת דרושות לו באופן אישי, ועל איזה תרופות (גם מתוך אלה המקובל לתת באדם במצבו או בגילו) ניתן לוותר.
הפתרון אם כן נעוץ ביכולתו של הרופא להקדיש את הזמן הדרוש לכל חולה, להסביר לו לגבי התרופות, תופעות הלוואי, הסיכונים שבנטילתן או באי נטילתן וכו’. לאחר מתן תרופה חייב הרופא להקדיש זמן לבחינת יעילותה של התרופה, המחיר שבנטילתה ולהחליט- יחד עם המטופל, האם יש בה צורך אם לאו.