רבים מבני גיל הזהב חווים תסמינים וסימנים שונים של סוכרת, לכן חשוב להבינם כך שניתן יהיה לקבל את הטיפול המתאים לייצוב רמות הסוכר בדם עם תזונה נכונה, או טיפול רפואי אצל מומחה בטיפול בסוכרת גריאטרית.
סיבוכים נפוצים
יתר לחץ דם ודיסליפידמיה מתרחשים בדרך כלל עם סוכרת, אך סוכרת בגיל הזהב עלולה להתפתח לדמנציה ודיכאון. מבוגרים הסובלים מסוכרת מסוג 2 נמצאים בסיכון כפול לדמנציה. באחד המחקרים שנערך בקרב בני גיל הזהב הסובלים מסוכרת, אחד מתוך שלושה מבוגרים מעל גיל שבעים, הפגין תפקוד קוגניטיבי לקוי הקשור להעדר שליטה בסוכרת.
בנוסף, חולי סוכרת בגיל הזהב נמצאים בסיכון גבוה יותר לתמותה מוקדמת וסובלים ממגבלות ניידות גופניות משמעותיות בהשוואה לאנשים ללא סוכרת, גם כשהמחלה נשלטת. סיכוני יתר לחץ דם, מחלות כלי דם במוח, מחלת ריאות חסימתית כרונית, סרטן, דמנציה, ואוסטאוארטיטיס מובילים לצורך בשימוש בכיסא גלגלים, מקל הליכה או סיוע ניידות אחר. בעיות אלו מציבות חולי סוכרת בגיל הזהב בסיכון גבוה לנפילות, אשר עלולות להוות השלכות מסכנות חיים.
חסמי טיפול
בנוסף לאתגרים הפיסיים הרבים, חולי סוכרת בגיל הזהב עשויים להיות מבודדים מבחינה חברתית וסובלים מבעיות כלכליות המשפיעות באופן שלילי על הטיפול בהם. הם עלולים לשכוח לאכול, ולעיתים אינם מסוגלים להרשות לעצמם תרופות או מזון איכותי, או שהם מדלגים על מינוני תרופות או שוכחים להאריך מרשם. הם עשויים אף לחוות שינויי טעם ונעדרי עניין ויכולת לרכוש מזון ולהכין ארוחות בבית.
מצב השיניים הוא נושא חשוב ביותר המוערך פחות היות והוא מגביל בחירות מזון רבות. הגבלות ראייה עלולות להשפיע על יכולת בני גיל הזהב לעקוב אחר רמות הגלוקוז בדם שלהם ולהזריק אינסולין.
גורמים
כמחצית מהאנשים המבוגרים סובלים מטרום סוכרת. באוכלוסיה זו, עמידות לאינסולין הקשורה לגיל ותפקוד לבלב לקוי, מגבירה את הסיכון לפתח את המחלה. בשל שינויים פיזיולוגיים אלו הקשורים לגיל, בני גיל הזהב אינם מציגים את התסמינים הקלאסיים של היפוגליקמיה. הגלוקוז עולה עם הגיל, ואנשים מבוגרים סובלים לעיתים קרובות ממנגנוני צמא לקויים. לכן, פוליאוריה ופולידיפסיה עשויות להיעדר.
תסמינים – המחלה מתחילה להופיע עם התסמינים המוכרים הנפוצים הכוללים התייבשות, יובש בעיניים, יובש בפה, בלבול, בריחת שתן, וסיבוכי סוכרת כגון נוירופתיה.
טיפול תזונתי רפואי
ייצוב סיבוכי סוכרת מחייב מתן טיפול רפואי תזונתי (MNT). מטרות הטיפות כוללות שליטה ברמות הסוכר בדם, צריכת שומנים בריאים, ובקרה על לחץ הדם כשבמקביל יש לשפר את הרווחה הכוללת ואיכות החיים. קשישים הסובלים מסוכרת עלולים לחוות תחלואה ותמותה הקשורים לגורמי סיכון קרדיווסקולריים ברמות גבוהות יותר מאשר מבוגרים בעלי שליטה גליקמית חזקה.
למניעת היפוגליקמיה, בני גיל הזהב צריכים סיוע באכילת ארוחות בזמנים קבועים, כולל חטיפים המכילים כמויות מספיקות של פחמימות. הם זקוקים לליווי תזונאית שתפקח על הרגלי האכילה הנכונים שלהם וצריכת התרופות.
אפשרות נוספת היא הגדרת התראות על שעונים או על טלפונים סלולאריים, המזכירים להם לאכול ולקחת תרופות. תזונאית מטפלת בבני גיל הזהב בבעיות הקשורות לשינויי תיאבון, הרגלי אכילה ומשקל, בשיתוף פעולה עם צוות רפואי. צעדי התמודדות אלו משפיעים על הסיכון להיפוגליקמיה.
בנוסף, תזונאים צריכים לעודד את המטופלים לענוד צמידים או שרשרות זיהוי רפואיים ולעקוב אחר הסיכונים להיפוגליקמיה לשם קביעת תכנית הטיפול המתאימה כגון טבליות גלוקוז, ג'ל גלוקוז, ושתיית מיץ. יש לזכור שאנשים מבוגרים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלבון לקוי, העדר צריכת קלוריות מספיקות, העדר נוזלים, סידן, ויטמין D, וצריכת ויטמין B12, בין החומרים המזינים האחרים.