קשישים רבים מוגדרים כיום כ”נפגעי נפש”, וזאת למרות שההגדרה הזו עשויה להופיע גם אצל אנשים צעירים פי כמה. העיקרון המרכזי הוא שנפגעי הנפש באשר הם ניצבים בפני התמודדות שאינה פשוטה עם המצב, מוגבלים מבחינה נפשית (או אפילו פיזית) וזקוקים לכן לסיוע רחב ככל שניתן. בשנים האחרונות הורחבה תמונת הסיוע לנפגעי הנפש, ובכלל זה קשישים, כאשר המסגרת העיקרית בה הדבר ניתן היא סל השיקום. השירות מסובסד על ידי משרד הבריאות וניתן בפועל על ידי גורמים שונים: חברות, יזמים וכן הלאה.
התאמת סל שיקום לכל קשיש נפגע נפש
עיקרון מפתח בסל השיקום לקשישים נפגעי נפש הוא ההתאמה המלאה של הסל למאפייני ולצרכי האדם הספציפי, כך שאפשר לטעון שאין סל שיקום אחד אשר דומה למשנהו. הקשיש נפגע הנפש והגורם המטפל בו (בית חולים פסיכיאטרי, מוסד שיקומי, מרפאת בריאות נפש וכדומה) מרכיבים יחדיו את התוכנית. יש שורה ארוכה של שירותים וזכויות הכלולים במסגרת הסל, כך שיש להשקיע מחשבה באופן המושכל בו מרכיבים את הסל. הדבר נעשה בפועל, בכל אופן, רק לאחר האישור הראשוני של סל השיקום.
בתחום הדיור, הרלוונטי יותר לרוב בני גיל הזהב, כולל הסיוע קבלת הפניה למסגרת מגורים מוגנת, לרבות דיור מוגן או הוסטל, תוך מימון של הפעילויות השיקומיות באותו מוסד. חשוב לשים לב שההוצאות עבור הדיור עצמו כן חלות על האדם המבוגר, אך מנגד נמנע ממנו התשלום עבור סל השיקום והליווי באותו מוסד. קשישים המתגוררים בגפם יכולים להשתמש בסל על מנת לקבל החזרים עבור רכישת ציוד ראשוני, בכוחו לסייע להם רבות בהתנהלות השוטפת.
ממי ניתן לקבל סיוע?
המסע להשגת זכויות בגיל מבוגר עלול להיות עמוס שלבים וחסמים ביורוקרטיים, והדבר נכון גם במקרה של סל השיקום עבור בני גיל הזהב. כדי להפוך את החיים לפשוטים יותר, וגם על מנת לקבל סל שירותים המותאם באופן ראוי לאדם הספציפי, אפשר להיעזר במומחים שונים. ההחלטה לגבי סל ספציפי תיעשה בוועדה ייעודית, אליה מגיע האדם המבוגר יחד עם הגורם המפנה – עובדת שיקום או עובדת סוציאלית. במסגרת הוועדה בוחנים את מצבו של האדם המבוגר ומתאימים לו את “חליפת” הזכויות מבין הרשימה שהוזכרה מעלה.
