כולנו נולדים וכולנו גם מתים. זהו גלגל החיים, ואין דרך לחמוק מהגורל הממתין לכולנו בשלב זה או אחר של חיינו. המוות הוא סוג של איום שמלווה אותנו במשך כל החיים, הכולל את החשש שנמות בעצמנו, וגם את החשש שאנשים הקרובים לנו ימותו. הביטוי “מוות בטרם עת” משקף את הקבלה וההבנה החברתית שהמוות הוא בלתי נמנע, וכול שניתן לקוות לו הוא שהמוות יגיע אחרי שנים ארוכות של חיים ממצים ומאושרים.
למעשה, בפסיכולוגיה מקובל להתייחס אל המוות כאל אחד המניעים העיקריים של החיים, ונותן המשמעות העיקרית לחיים. הרי אם היינו בני אלמוות, הזמן לא היה מוגבל ולא היו כל סכנות בדרך- חלק גדול מהמוטיבציה לחיות, ליצור, להתקדם ולהתפתח לא היה קיים.
אבל המוות הוא דבר מפחיד, ורוב האנשים משתדלים פשוט לא לחשוב (לפחות ברמה המודעת) על העתיד הצפוי והבלתי נמנע. יחד עם זאת, כאשר אנו מזדקנים, המוות נעשה קרוב יותר ומוחשי יותר. אנשים מבוגרים פוגשים את המוות לעיתים תכופות כאשר הם נאלצים להתמודד עם אובדן בן זוג או להתמודד עם מוות של קרוביהם וחבריהם הנפרדים מן העולם.
בנוסף, מחלות זקנה נעשות נפוצות יותר, והמוות המתקרב נעשה אלמנט שלא ניתן עוד להתעלם ממנו. לכן מקובל לחשוב שהפחד ממוות מתחזק ככל שאדם מזדקן.
פחד מהמוות אצל קשישים – סיבות
- פחד מפרידה – מוות הוא פרידה סופית מהחיים, מההישגים שהושגו במהלכם ומאנשים אהובים. כמו שאנשים מפחדים מכל שינוי בחייהם, כך מתעורר גם פחד גדול כשהשינוי הוא סופי ומוחלט.
- פחד מהלא נודע – אף אחד לא יודע מה קורה אחרי שמתים, והלא נודע הוא שמפחיד את הקשישים הנוטים למות. בהקשר זה יש לציין שפעמים רבות אנשים דתיים מפגינים פחות חרדה מפני המוות מפני שאמונתם חוסכת מהם את תחושת חוסר הידיעה, ולעיתים אף ממלאת אותם תקווה לקראת הבאות. לעיתים לפחד זה מתלווה פחד גם ממה שיקרה בעולם החיים לאחר המוות- האם הילדים יסתדרו? מה יקרה מבחינה כלכלית? איך בן הזוג יתמודד עם המוות שלי? וכדומה.
- פחד ממיתה – גם התהליך המוביל אל הנשימה האחרונה עשוי להיות מפחיד. כאשר מדובר במחלה פרוגרסיבית, מלווה הפחד מהמוות מפחד מחיים לא חיים בצל מכונות הנשמה, תרופות וכדומה. גם כאשר אין מחלה, שאלות לגבי התחושות המתלוות למוות עצמו (האם זה כואב? מה אני ארגיש בכלל?) יכולות להיות מפחידות בפני עצמן.
פחד מהמוות בקרב בני המשפחה
לעיתים נראה שכולם מפחדים מהמוות, ובמובן מסוים פחד טבעי ונורמאלי אכן קיים בכל אחד. אך האם חרדה מפני המוות, כזו שעשויה להוביל לדיכאון ולפגוע בתפקוד היא אלמנט הכרחי בהזדקנות? מחקרים חדשים מוכיחים שלא. מסתבר, שדווקא בני המשפחה של קשישים מפחדים מהמוות יותר מאשר הקשישים עצמם, גם אם הם חולים וימיהם ספורים.
בני משפחה רבים מעוניינים למנוע מקרוביהם מידע על מצבם הגופני כדי לא להפחיד אותם, וחושבים שמניעת המידע מרגיעה את הקשיש. אך למעשה, המחקרים מצאו שהקשישים מפחדים מהמוות הרבה פחות ממה שבני משפחותיהם מאמינים, ורוב החרדה מאפיינת דווקא את הדור הצעיר יותר.
מדוע? כאמור, כולנו יודעים שבסוף נמות, ופשוט מעדיפים לא לעסוק בכך. כשמזדקנים, העיסוק במוות והשלמה איתו נעשים טבעיים יותר. על פי הפסיכולוג ההתפתחותי הידוע אריק אריקסון, השלב ההתפתחותי האחרון בחיים כולל התמודדות והשלמה עם סיום החיים והמוות המתקרב. זהו שלב טיבעי בגיל מבוגר, ולכן אינו מאיים כל כך. לעומת זאת, כאשר בני המשפחה הצעירים יותר נאלצים להתמודד עם מוות מתקרב, החרדה אצלם עולה ביותר.
