פעילות גופנית מקלה על החולים בדלקות מפרקים

פעילות גופניתפעילות גופנית מקלה על החולים בדלקות מפרקים נחשבת במחקרים רבים למיטיבה אצל כלל האוכלוסייה ובפרט במחלות מסוימות. פעילות גופנית נמצאה יעילה גם בהקלת כאבי מפרקים ולסובלים מקישיון מפרקים, ארתריטיס. למרות זאת, מעטים הסובלים מדלקות מפרקים מיישמים מסקנה זו.

רבים מהם חושבים כי פעילות גופנית תגביר את סבלם ותחמיר את מצב הפרקים. פעילות גופנית מומלצת באופן מיוחד לחולי אוסטאואתריטיס עקב יכולתה להפחית את כאבי המפרקים, לרכך את קישיון המפרק, להחזיר את גמישותו, לחזק ולשפר את מוביליות ותנועתיות המפרק.

מחקרים בעבר הראו כי 30%-40% מחולי ארתריטיס ביצעו פעילות ברמת קושי בינונית, למשך כ-150 דקות בשבוע, או כ- 20 דקות ממוצעות ביום. תדירות זו של פעילת גופנית היא המינימום אשר הממשל האמריקאי ממליץ לכל מבוגר. אולם כאשר החוקרים מאוניברסיטת פיינברג ניסו למדוד את הפעילות הגופנית של 1000 חולי אוסטאואתריטיס בעזרת התקן מיוחד, הם מצאו כי חולים אלה היו לא פעילים בכלל. רק 13% מהגברים ו- 8% מהנשים ביצעו את הפעילות הגופנית המומלצת.

חוסר פעילות גופנית אצל חולי ארתריטיס

ישנה חשיבות טיפולית מכרעת המחייבת עידוד פעילות גופנית לחולי דלקת מפרקים. המלצת המחקר לאותם אחוזים ניכרים של חולי ארתריטיס אשר לא מבצעים שום פעילות גופנית היא לבצע פעילות פיזית עד כמה שניתן, אפילו אם הם לא מצליחים לעקוב אחר ההמלצות במלואן ולבצע את הפעילות למשך זמן ניכר.

כחלק מהמחקר ביקשו עורכיו מ- 1000 חולי אוסטאואתריטיס להשתמש במד צעדים אשר מדד את הפעילות והתנועה אשר הם מבצעים. המעקב אחר התנועה נמשך כשבוע ימים. גילאי המשתתפים נע בין 49 ל- 84 שנים.

תוצאות המחקר העלו כי כמעט מחצית מהחולים היו לא פעילים, במובן זה שהם לא השתתפו בשום פעילות ברמת קושי בינונית שנמשכה לפחות 10 דקות לכל אורך השבוע. החולים עצמם הופתעו מגילוי התוצאות מפני שהם חשבו והעריכו כי עבדו קשה והפעילו את עצמם.

מעבר לחוסר המוטיבציה שגילו חולים אלה בהתחלת הפעילות הגופנית, אחדים מהם סבלו מאותה פעילות גופנית בגלל הכאב והקישיון. אחרים התקשו בפעילות בגלל תסמיני מחלה נוספת כמו למשל סוכרת או מחלת לב. הפעילות הגופנית אשר נעשתה בסופו של יום על ידי החולים הייתה נמוכה באופן משמעותי מהמלצות הממשל.

עידוד פעילות גופנית

ישנה הנחה מוטעית של חולי ארתריטיס לגבי הצורך במנוחה בכלל, ומנוחה למפרקים בפרט. החולים אשר מתקשים לפעמים בתנועה, נוטים לחשוב כי אם לא ינועו, הכאב יחלוף. הן המרכז לבקרת מחלות ומניעתן והן הקולג’ האמריקאי לראומטולוגיה נלחמים במיתוס זה ומנסים לעודד פעילות גופנית לחולי דלקות מפרקים אלו כמו הליכה מהירה או התעמלות מים ופעילויות אחרות אשר יכולים להועיל למפרקים שלהם. עם זאת טוענים עורכי המחקר, עידוד פעילות גופנית היא תפקידם של הרופאים המטפלים בחולים.

כאשר הרופא המטפל, הנחשב לסמכות הרפואית בעיני חולים אלה יעודד אותם לבצע פעילות גופנית, חושבים עורכי המחקר כי עצה זו תהיה היעילה ביותר. עצת הרופא, ברוב המקרים, תהיה ממריצה יותר מעצה של חברים או בני משפחה.

הפעילות הגופנית צריכה להיות חלק מהמלצות הטיפול במחלה על מנת לנסות להפחית בטיפולים התרופתיים שלהם תופעות לוואי רבות. תוכנית לעידוד פעילות גופנית לחולי דלקות מפרקים צריכה לכלול המלצות לגבי משך הזמן המומלץ לפעילות, סוג ההתעמלות וחשיבותה בטיפול במפרקים ובשינוי אורח החיים לכזה שיהיה בריא יותר. הרופא המטפל צריך לקשר בין הפעילות הגופנית הרצויה לסיפוק והנאה אשר חולים אלה יכולים לשאוב מכך.

קראו עוד:

פעילות גופנית לשיפור הזיכרון בגיל הזהב


פורסם בקטגוריה טיפולים, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.