אנשים הסובלים מקרישיות יתר נוטים יותר להתפתחות של קרישי דם, פקקת ורידים עמוקה וזאת בהשוואה לאנשים בריאים. לעתים קרובות, במסגרת התשאול הרפואי ניתן לראות כי זוהי תופעה חוזרת, שהתרחשה בעבר ולעיתים מעידים המטופלים על כך שאחד מבני משפחתם חווה אף הוא פקקת בעבר.
פקקת ורידים ותסחיף ריאתי הם גורמים שכיחים המובילים לתחלואה ותמותה. גורמי הסיכון שכיחים במיוחד בגיל השלישי ובאנשים המרותקים למיטה ומוגבלים בתנועתם.
הרפואה המערבית מסגלת את עצמה באופן הדרגתי לאתגרים החדשים שמאפיינים את בני הגיל השלישי ואנשים מבוגרים בפרט. למרות ש”ההזדקנות” עצמה היא אינה מחלה, אנשים מבוגרים נוטים יותר לחלות במחלות ונוטים יותר ללקות במחלות כרוניות המתפתחות בהדרגה.
מדי שנה במדינת ישראל לוקים כ- 43,000 אנשים בפקקת ורידים עמוקה. למרות ההכרה בגורמי הסיכון הנפוצים הכוללים ניתוח, טראומה, נכות נוירולוגית, סרטן, אשפוז וריתוק למיטה, מחלות שונות, גלולות למניעת הריון, הריון וגיל מבוגר, שיעורי התמותה השנתיים נותרים גבוהים. השכיחות גדלה עם הגיל כאשר בני הגיל השלישי נוטים יותר לאירועים טרומבותיים.
מנגנון קרישיות יתר במבוגרים
פקקת ורידים עמוקה שנובעת מקרישיות יתר מתרחשת בשל שלושה גורמים קלאסיים שהם פציעה של כלי הדם ושינויים במבנם שלהם, דם עומד, ושינויים בצמיגיות הדם. באופן כללי, המידע בנוגע לגורמים הספציפיים המובילים לעליה בסיכון לפקקת ורידים בגיל מבוגר לוקה בחסר.
עם זאת, מחקרים שבוצעו לאחרונה בדקו בעכברי מעבדה מקרים של פקקת ורידים הנגרמת על ידי גורם כימי או אור ומצביעים על כך שהיווצרות קרישי דם היא תהליך דינמי וכי לטסיות הדם תפקיד משמעותי בכך.
אם המנגנונים המולקולריים והגנטיים האחראים לעלייה בסיכון של הפקקת עכברי המעבדה דומים לאלו שבבני אדם, זה יכול לסייע לחקר המנגנון של קרישיות היתר. אחד הסיכונים הבולטים של קרישיות יתר הוא קריש דם המגיע לריאות והסותם את מעבר הדם לריאה ועלול לגרום למוות.
מהם התסמינים לקרישיות יתר בגיל המבוגר?
התסמינים הנפוצים לפקקת ורידים עמוקה בשל קרישיות יתר הם נפיחות ואודם באזור הגפיים, כאב מקומי ואובדן תפקוד הגפה.
דרכי אבחון
הבדיקה הבסיסית היא בדיקת דם הכוללת ספירת דם מלאה וספירה של טסיות הדם. במהלך הבדיקה נמדדת כמות תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים וטסיות דם. טסיות דם הם תאים שמשתתפים בתהלית קרישת הדם. PT, INR , PTT ופיברינוגן בוחנים את קרישיות הדם, ובודקים את הגורמים המעורבים בתהליך. INR למשל בודק את פעילותו והשפעותיהם של מדללי הדם על המטופל.
שיטות נלוות המאמתות את קרישיות היתר במטופלים הן דופלר, וחיוניות במקרים שבהן אובחן קריש דם הגורם לפקקת ורידים עמוקה.
בדיקות נוספות כוללות בדרך כלל גורם ליידן V, אנטי טרומבין, חלבון C וחלבון S. הבחירה בבדיקה תלויה במידע הקליני המצטבר אצל הרופא. למשל אנטי-טרומבין, חלבון C או חוסר בחלבון S סביר יותר באדם צעיר הלוקה בפקקת ורידים עמוקה באופן ספונטני, אך פחות סביר באנשים מבוגרים.
שיטות טיפול לקרישיות יתר
הדרך הטובה ביותר לטפל בקרישיות יתר היא על ידי התייחסות הן לתסמינים והן לגורם לבעיה. באופן אידיאלי, מדללי דם כגון הפרין משמשמים לכך. הפרין ממיס את החלבון פיברין ובכך למעשה מקל על המטופל ועל קרישיות היתר.
במקרים בהם יאובחן קריש דם הטיפול יותאם בהתאם לגודל ולמיקום של הטרומב. תסחיף ריאתי, פקקת ורידים עמוקה, שבץ מוחי או התקף לב כל אלה מצריכים טיפול חירום. במקרים אלה ינתנו תרופות הפועלות לפירוק קריש הדם. טיפולים לטווח הקצר כוללים שימוש באנטי-טרומבין.
תרופה נוספת היא קומדין הפועלת כנגד קרישיות הדם וניתנת כטבליה.