שברי נפילה בגיל הזהב

שברי נפילה בגיל הזהבאחד ההיבטים הקשים ביותר של טיפול בקשיש הוא מניעת נפילה. כלומר, הצורך לוודא שההורה יישאר תמיד זקוף ללא סיכון נפילה ופגיעה בעצמו. לשם מניעת הנפילה יש לנקוט צעדים מתאימים הן בבית והן בכל מקום ציבורי שבו הקשיש עשוי להיות.סוגי השברים מהם סובלים בני גיל הזהב בדרך כלל הם: שברי שורש כף היד, שבר ירך, שבר באגן, שבר בעמוד השדרה או כל סוג אחר של שברים בעצמות.

הנפילות יכולות להתרחש בעת ירידה במדרגות, התקלות בשטיח או כל משטח אחר שעלול להוות מכשול. סיכוייהם של בני גיל הזהב להיות מועדים לנפילה ושבירת עצמות גדלים באופן משמעותי אם הם סובלים מאוסטיאופורוזיס. מחלה זו, על פי הקרן הלאומית לאוסטיאופורוזיס, כרוכה בהיחלשות צפיפות העצם, שגורמת לשברים קשים יותר. אפילו לחץ קל על העצמות יכול לגרום להן להישבר. קשיש שאובחן אצלו אוסטיאופורוזיס הוא אדם המועד לשברי נפילה כמעט באופן מיידי.

הבנת גורמי הסיכון של שברי נפילה בגיל הזהב

יש מספר מקרים בהם יתכן שצריך יהיה לשקול מניעת נפילה ושברים אצל ההורה הקשיש. הדאגה העיקרית היא כל מצב שבו הקשיש יכול להיות מועד לנפילה. כל מצב בו קיימת סכנה לראייה לא ברורה או חוסר איזון שיכול לסכן קשישים, כגון רצפות חלקלקות דוגמת פרקט או אריחי קרמיקה חלקים.

קשישים גם סובלים מצורות שונות של דלקות מפרקים, המהוות גם הן סיכון עקיף יותר לשברים. לדוגמה, אם הקשיש סובל מדלקת מפרקים בידיים או באצבעות, אחיזה במקל הליכה או מכשיר אחר הופכת להיות קשה יותר ואז סכנת הנפילה סבירה יותר, לכן עליהם להישמר יותר מאחרים מפני נפילה.

יש לשקול את כל סיכוני הנפילה בתוך הבית ומחוצה לו, שעשויים לגרום לנפילה: בעלי חיים, כבלי חשמל, עומס על הרצפה וחוסר תאורה מתאימה. כל אלה יכולים לגרום לנפילה בקרב בני גיל הזהב. יש גם לשקול את הסכנות שאינן סביבתיות, כגון תרופות מרשם שעלולות לפגוע באיזון הקשישים.

מניעת שברי נפילה בקרב בני גיל הזהב

מניעת הנפילה אינה קשה, והיא תלויה במצבו הפיזי של הקשיש. למעשה, קשישים רבים מונעים נפילות באמצעות מכשיר הליכה כגון מקל או הליכון. אם הבית מרוצף בעץ, אריחים חלקים או שטיחים, הם יכולים לגרום לשברי נפילה. שטיחים רכים מקיר לקיר, לעומת זאת, אידיאלים למניעת נפילה.

ניתן גם למנוע שברי נפילה באמצעות עזרה לקשיש כאשר הוא רוצה לקום מתנוחת ישיבה. זו אחת הפעמים המסוכנות ביותר. קשישים לעיתים קרובות מתקשים להגיע אל רגליהם והמאבק לקום יוצר חוסר איזון. קשיש המתגורר בבית עם מדרגות, צריך לכלול התקנת רמפות זמניות מעל המדרגה, כמו גם מעקה יציב ורחב. מומלץ להימנע משימוש במדרגות ככל הניתן.

חדרי אמבטיה מהווים מפגע רציני של סכנת שברי ירך בקשישים. שימוש בשירותים ובמקלחת עשוי לגרום לפגיעה. למרבה המזל, ניתן למצוא בשוק שפע של מוצרים המונעים שברי נפילה בחדר האמבטיה: מעקה, שטיחונים הממוקמים בתוך ומחוץ לאמבטיה, והתקנים אחרים הממזערים את גורמי הסיכון לנפילה.

מניעה מולטת של נפילה היא כמעט בלתי אפשרית, אבל הקשיש יכול להרגיש עצמאות על ידי ניצול האביזרים למניעת החלקה. אם הוא יודע שהוא מועד לשברי עצמות, הוא יכול לחזק את מניעת השברים באמצעות שכירת עוזר או מטפל סיעודי שיעזור לו בהתנהלות היומיומית.

טיפול וריפוי שברי נפילה בקרב בני גיל הזהב

למרות שניתוחים לתיקון שברים הם פשוטים יחסית, הסיבוכים שלאחר הניתוח יכולים להיות מסוכנים. הסיבוכים כוללים קרישי דם, דלקת ודלקת ריאות. עם החלפת מפרק ירך חלקי, מטופל יכול גם להזיז ממקומה את הפרוטזה לפני שהוא מתייצב. אם לקשיש יש עצמות שבירות, המסמר או בורג הירך עשויים לסגת מהעצם. סיבוכים לאחר ניתוח שברי נפילה יגרמו למוות רק אם המטופל סבל ממצב רפואי חמור אחר שאינו קשור לשבר הנפילה.

התאוששות לאחר ניתוח שברי נפילה בקרב גיל הזהב היא תהליך ממושך. השהות הטיפוסית בבית החולים נמשכת כארבעה ימים, שם עובר הקשיש טיפול פיזיותרפי, ואז הוא עובר למרכז שיקום למשך חודש. אחר כך הוא מקבל טיפול בביתו בסיוע משפחה ועובד סיעודי, או שהוא עובר להתגורר בבית אבות סיעודי.


פורסם בקטגוריה מחלות, בריאות, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.