בגיל הזהב ישנה נטייה גוברת לנפילות, עקב הגיל המתקדם, בו באופן טבעי מערכות הגוף בכלל ומערכת השלד בפרט אינם מתפקדות כמו פעם וכן ישנה ירידה בצפיפות תאי העצם, מה שעלול להוביל לשכיחות בנפילות, שברים ולמחלת אוסטיאופורוזיס. שברי צוואר הירך, הינם שכיחים מאוד, בעיקר בגיל המבוגר.
ניתן לחלק את שברי צוואר הירך לשלושה סוגים:
- שבר תת-ראשי (subcapital), שבר מסוג זה עלול לגרום להפרעה באספקת הדם לראש צוואר הירך. עקב חוסר הספקת דם עלול להיווצר נמק של ראש צוואר הירך.
- שבר בין-טרוכנטרי(trochanteric)
- שבר תת-טרוכנטרי (subtrochanteric).
גורמים לשבר צוואר הירך
הגורם השכיח והנפוץ ביותר הוא אוסטיאופורוזיס (ירידת צפיפות העצם). בנוסף, כ-90 אחוזים מהשברים נגרמים עקב נפילה (שברי נפילה). קיימים מספר גורמי סיכון אשר עלולים להוביל בסופו של דבר לשבר בצוואר הירך, גורמי הסיכון כוללים: מין אישה ( נשים נוטות לשבר בצוואר הירך פי 3 מגברים), הפרעה בראייה, דמנציה, יתר שתיית אלכוהול או קפאין וחוסר בפעילות גופנית.
אבחון שבר צוואר הירך
אבחון שבר נעשה על פי תסמינים של כאב, נפיחות, המטומה (סימנים כחולים) באזור הכאב, חוסר יכולת להזיז את הרגל, כאב חזק ועוד. אישוש השבר נעשה באמצעות בדיקה קלינית וצילומי הדמיה פשוטים (כגו: X-RAY), מיפוי עצמות או MRI. מיד עם האבחנה של השבר יש להתחיל בטיפול נוגד קרישה.
טיפול בשבר צוואר הירך
מטרת הניתוח היא לאפשר למטופל לחזור כמה שיותר מהר לחיים שהכיר לפני שבר צוואר הירך. מכיוון ששבר צוואר הירך הוא אחד הגורמים לפגיעה בניידות קשישים, הניתוח מאפשר לו לשוב במהרה לניידות ועצמאות. מכיוון, שבגיל הזהב המערכת החיסונית אינה חזקה דיה, יש צורך לתת טיפול באנטיביוטיקה, בכדי להפחית את סיכויי הזיהומים והדלקות.
מניעת שברים בצוואר הירך
ניתן למנוע שברים בצוואר הירך באמצעות טיפול באוסטיאופורוזיס שנועד להפחית את שכיחות הופעת השברים, תזונה בריאה מאוזנת, נטילת סידן, קלציום, וויטמין D, ניהול לקיחת התרופות בצורה אחראית ומתן תשומת לב לתופעות לוואי וטיפולן המיידי, מניעת נפילות בקרב קשישים, בדיקות תקופתיות של ראייה ושמיעה.
