בגיל הזהב ישנה נטייה גוברת לנפילות, עקב הגיל המתקדם, בו באופן טבעי מערכות הגוף בכלל ומערכת השלד בפרט אינם מתפקדות כמו פעם וכן ישנה ירידה בצפיפות תאי העצם, מה שעלול להוביל לשכיחות בנפילות, שברים ולמחלת אוסטיאופורוזיס. שברי צוואר הירך, הינם שכיחים מאוד, בעיקר בגיל המבוגר.
הבעיה בשבר צוואר הירך היא, שאומנם אדם ששבר את עצם צוואר הירך זקוק לטיפול אורטופדי אך בו במקביל, כיוון שמרבית המטופלים הינם בגיל הזהב, יש צורך בהתערבות של גורמים רפואיים וסיעודיים ולעיתים יהיה צורך בעזרה סוציאלית, שיקום קשישים, פסיכיאטריה וכדומה. בישראל שוברים את צוואר הירך כ- 5,000 איש מדי שנה.
ניתן לחלק את שברי צוואר הירך לשלושה סוגים:
- שבר תת-ראשי (subcapital), שבר מסוג זה עלול לגרום להפרעה באספקת הדם לראש צוואר הירך. עקב חוסר הספקת דם עלול להיווצר נמק של ראש צוואר הירך.
- שבר בין-טרוכנטרי(trochanteric)
- שבר תת-טרוכנטרי (subtrochanteric).
שני השברים האחרונים, אומנם אינם פוגעים באספקת הדם לראש צוואר הירך, אך גורמים לקיצור הגפה עקב עמידה לא יציבה ולא תקינה.
גורמים לשבר צוואר הירך
הגורם השכיח והנפוץ ביותר הוא אוסטיאופורוזיס (ירידת צפיפות העצם). בנוסף, כ-90 אחוזים מהשברים נגרמים עקב נפילה (שברי נפילה). קיימים מספר גורמי סיכון אשר עלולים להוביל בסופו של דבר לשבר בצוואר הירך, גורמי הסיכון כוללים: מין אישה ( נשים נוטות לשבר בצוואר הירך פי 3 מגברים), הפרעה בראייה, דמנציה, יתר שתיית אלכוהול או קפאין וחוסר בפעילות גופנית.
וכן חולשה בשרירים עקב גיל או מחלה, משקל גוף נמוך, שבר קודם בצוואר הירך, שימוש בתרופות פסיכיאטריות (כגון: תרופות הרגעה ותרופות נוגדות דיכאון), מגורים במרכז סיעודי או בית אבות ומצב תפקודי ומנטאלי ירוד.
אבחון שבר צוואר הירך
אבחון שבר נעשה על פי תסמינים של כאב, נפיחות, המטומה (סימנים כחולים) באזור הכאב, חוסר יכולת להזיז את הרגל, כאב חזק ועוד. אישוש השבר נעשה באמצעות בדיקה קלינית וצילומי הדמיה פשוטים (כגו: X-RAY), מיפוי עצמות או MRI. מיד עם האבחנה של השבר יש להתחיל בטיפול נוגד קרישה.
טיפול בשבר צוואר הירך
באופן כללי, הטיפול בשבר צוואר הירך בגיל הזהב מורכב ממספר שיטות טיפול. אך קודם כל, הטיפול הראשוני המועדף הוא ניתוח, כאשר הניתוח צריך להתבצע מוקדם ככל האפשר. ממחקרים רבים שנעשו, נמצא שככל שהניתוח יהיה מהיר יותר כך סיכוי ההחלמה ותקופת השיקום יהיו קצרים יותר.
מטרת הניתוח היא לאפשר למטופל לחזור כמה שיותר מהר לחיים שהכיר לפני שבר צוואר הירך. מכיוון ששבר צוואר הירך הוא אחד הגורמים לפגיעה בניידות קשישים, הניתוח מאפשר לו לשוב במהרה לניידות ועצמאות. מכיוון, שבגיל הזהב המערכת החיסונית אינה חזקה דיה, יש צורך לתת טיפול באנטיביוטיקה, בכדי להפחית את סיכויי הזיהומים והדלקות.
לאחר הניתוח יהיה צורך לעבור תקופת שיקום, אשר במהלכה, ילמד המטופל לשוב לניידות ועצמאות. בגיל הזהב, ישנם מספר גורמים אשר עלולים להפריע לתהליך השיקום ויש לקחת אותם בחשבון, כגון: מחלות כרוניות (לדוגמא: יתר לחץ דם, סכרת, אי-ספיקת לב, מחלות נשימה), מצבו הבריאותי והנפשי של החולה לפני אירוע השבר. בכדי שהשיקום יהיה מוצלח, יש צורך בתמיכה וסיוע גם מצד בני המשפחה, צוות הסיעוד והאחיות בבית החולים או בית האבות ועובדים סוציאליים.
מניעת שברים בצוואר הירך
ניתן למנוע שברים בצוואר הירך באמצעות טיפול באוסטיאופורוזיס שנועד להפחית את שכיחות הופעת השברים, תזונה בריאה מאוזנת, נטילת סידן, קלציום, וויטמין D, ניהול לקיחת התרופות בצורה אחראית ומתן תשומת לב לתופעות לוואי וטיפולן המיידי, מניעת נפילות בקרב קשישים, בדיקות תקופתיות של ראייה ושמיעה.
