תסמונת הלב השבור

תסמונת הלב השבורתסמונת הלב השבור היא מחלה של שריר הלב, היכולה להופיע בעקבות מצבי עקה חריפים או לחץ נפשי מוגבר. מאפיין מיוחד זה זיכה אותה בשם העממי “תסמונת הלב השבור”. שמה הרפואי – מדעי של המחלה הוא קרדיומיופתיה של טקוטסובו (takotsubo cardiomyopathy).

לעיתים היא מכונה גם קרדיומיופתיה בעקבות עקה (stress induced cardiomyopathy), וגם apical ballooning syndrome, בעקבות המראה האופייני של הלב בבדיקת אקו.

בתסמונת הלב השבור מופיעה פגיעה פתאומית בתפקוד של חדר שמאל. חדר שמאל של הלב אחראי על אספקת הדם לאבי העורקים, והוא הנושא העיקרי ב”נטל” הזרמת הדם לשאר איברי הגוף. בניגוד להתקפי לב ואירועים קורונריים, אין בתסמונת הלב השבור קרישי דם המופיעים בעורקים הכליילים, המספקים דם ללב.

טריגרים להופעת המחלה

הטריגרים הגורמים להופעת המחלה יכולים לכלול עומס פסיכולוגי או נפשי ניכר (“לב שבור”), אבל גם מצבי דחק אחרים: מחלה קשה, קושי פיזי, ולעיתים גם לא ניתן לזהות גורם משמעותי להופעת המחלה.

הבסיס להופעת המחלה לא ברור לגמרי, אך משערים שהקשיים שחווה החולה מביאים להפרשה ביתר של הורמונים המוכנים קטכולאמינים (למשל: אדרנלין). הורמונים אלו מופרשים מהגוף במצבי סכנה, ויכולים לפגוע בפעילות הלב כאשר רמתם בדם גבוהה מאוד. ייתכן שהורמונים אלו מביאים לכיווץ של העורקים הכליליים, ואולי להפרעה במעבר הדם בעורקיקים הקטנים.

סימנים וסימפטומים

הסימנים הקליניים של מחלת הלב השבור דומים מאוד לסימנים של התקף לב רגיל. לעיתים קרובות קשה לאבחן את המחלה כראוי, והחולים נחשדים כסובלים מאירוע קורונרי, שבו נחסם עורק המוביל דם אל הלב.

הסימפטומים כוללים כאב עמום בחזה, הממוקם בדרך כלל מתחת לעצם החזה, קוצר נשימה, ולעיתים עילפון. סיבוכים שכיחים של המחלה כוללים הפרעות בקצב הלב (טכי-אריתמיות – קצב לב מהיר באופן בלתי תקין), וסימנים של אי ספיקת לב אקוטית.

למרבה המזל, ההחלמה ממחלה זו טובה מאוד, ומרבית החולים הסובלים מתסמונת הלב השבור מחלימים ללא פגיעה שארית בתפקוד הלב תוך מספר שבועות לכל היותר.

אבחנה של תסמונת הלב השבור

בתהליך האבחנתי של תסמונת הלב השבור, קשה מאוד להבדיל בינה ובין התקף לב במהלך הבדיקות הראשוניות. כמו בהתקפי לב, במחלה מופיעים שינויים בתרשים האק”ג (עליות במקטע ST, בחלק הקדמי של הלב), מופיעה עלייה באנזימים המעידים על פגיעה בשריר הלב (בעיקר: טרופונין), ביחד עם כאב החזה הטיפוסי. לעיתים קרובות חולים אלו מופנים באופן דחוף לצינתור לב – בו נמצאים עורקים כליליים ללא חסימה.

בבדיקת אקו לב של החולים ניתן להבחין בחוסר תנועתיות בדופן של חדר שמאל. חוסר התנועתיות שונה מזה המאפיין התקף לב – בו הפגיעה בדופן היא בהתאם לאספקת הדם של העורק הפגוע.

בגלל הקושי הניכר באבחנה, הוצעו מספר קריטריונים, הכוללים: הפרעות בתנועות דופן הלב, חוסר עדות לחסימה או פלאק טרשתי בבדיקה אנגיורגרפית (בדיקת של כלי הדם בצינתור), שינויים מתאימים בבדיקת אק”ג, והיעדר מחלה אחרת שיכולה להסביר את הסימנים – כמו דלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס), או גידול המפריש קטכולאמינים (פאוכרומוציטומה).

טיפול במחלה

מכיוון שהמהלך הטבעי של המחלה הוא החלמה עצמית, עיקר הטיפול במחלה הוא טיפול תומך. הטיפול מתמקד בלחץ הדם הנמוך שנובע מהפרעה בתפקוד הלב, ובאי ספיקת הלב החריפה. הטיפול כולל תרופות מסוג חסמי ביטא, חסמי האנזים המהפך (מעכבי ACE), תרופות המשפרות את תפקוד הלב במידת הצורך (אינו טרופים, כמו דובוטמין), ועוד.

בכל אופן, כאשר עולה חשד לתסמונת הלב השבור וטרם נשלל באופן מוחלט אירוע לבבי כלילי, יש לטפל בחולה כאילו הוא סובל מהתקף לב, ואף להפנותו לצינתור – התקפי לב שכיחים בהרבה והטיפול הדחוף בהם יכול להציל חיים.


פורסם בקטגוריה מחלות, בריאות, בריאות הלב. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.