תרופות נגד דיכאון

תרופות נגד דיכאוןדיכאון היא הפרעה נפשית השייכת למשפחת הפרעות מצב הרוח. חומרתה של הפרעת הדיכאון נעה על רצף. בקוטב האחד נמצאים אנשים שסובלים מאפיזודות דיכאוניות קלות עד בינוניות, ומסוגלים להמשיך ולתפקד מרבית הזמן. בקוטב השני נמצאים אנשים שסובלים מאפיזודות דיכאוניות חמורות יותר, עד כדי אובדן כושר תפקוד מוחלט בעת האפיזודות הללו.

הפרעה מאובחנת כדיכאון קליני כאשר המטופל סובל מאפיזודות דיכאוניות גרידא. במקרה בו מצבי הרוח של המטופל נוטים להשתנות באופן קיצוני ממצב של דיכאון למצב של התרוממות רוח קיצונית (מניה) האבחנה לא תהיה הפרעת דיכאון אלא של הפרעה בי פולרית (הידועה גם כמניה דפרסיה).

 

להבחנה בין שתי ההפרעות הללו נודעת חשיבות רבה. נמצא כי מנגנונים מוחיים שונים עומדים בבסיס שתיהן ועל כן הטיפול שניתן לפציינט הוא שונה לחלוטין. הדבר חשוב אף יותר,  בקרב בני הגיל השלישי, שכן בדרך כלל תרופות הנוגדות דיכאון בגיל הזהב גורמות לתופעות לוואי, ולכן חשוב להתייחס לכך בתשומת לב רבה.

אחד הממצאים שקשורים להופעתו של דיכאון קליני הוא חוסר איזון של חומרים כימיים במוח. ביתר פירוט, אנשים שלוקים בדיכאון מראים בדרך כלל מחסור בסרוטונין ובנוראדרנלין, שני טרנסמיטרים כימיים שפועלים במוח האדם.

תרופות נגד דיכאון עובדות על הטרנסמיטרים הללו (ולעיתים גם על טרנסמיטרים נוספים) כאשר הן מתחלקות לשני סוגים עיקריים: תרופות מהדור הישן ותרופות מהדור החדש.

תרופות נוגדות דיכאון מהדור הישן

תרופות אלו הן משני סוגים עיקריים. הסוג הראשון הוא משפחת הטריצקליים. מדובר במספר תרופות שהמשותף להן הוא שהן חוסמות את תהליך איסוף הטרנסמיטר נוראדרנלין מהתא. חלק מהתרופות חוסמות תהליך זה גם לגבי סרוטונין. התוצאה של פעילותן הוא הישארות יותר מהטרנסמיטרים הללו בסינפסה.

הסוג השני הוא מעכבי MAO. תרופות אלו מעכבות את פעילותו של אנזים ה-MAO, שמפרק את הטרנסמיטרים אדרנלין, נוראדרנלין ודופמין. גם התוצאה של פעילות התרופות הללו היא הישארות של יותר מהטרנסמיטרים הללו בסינפסה המוחית.

אולם, היות ושתי משפחות התרופות שצוינו לעיל פועלות על מספר טרנסמיטרים, הרי שהן עשויות להוביל גם לתופעות לוואי שאינן קשורות לדיכאון. ואכן, הבעיה בתרופות מהדור הישן היא בעיקר בתופעות הלוואי שלהן.

תופעות הלוואי של התרופות הללו הן מגוונות, כאשר הן עשויות לגרום ליובש, לטשטוש, לשינויים בלחץ הדם ואף לשינויים קיצוניים מידי במצב הרוח. על מנת לנסות ולהתגבר על תופעות הלוואי הללו פותחו תרופות נוגדות דיכאון מהדור החדש.

תרופות נוגדות דיכאון מהדור החדש

תרופות אלו פותחו בהתאם ל”השערת הסרוטונין”: מחלת הדיכאון נגרמת רק כתוצאה מהפרעה במינון של הטרנסמיטר המוחי סרוטונין. התרופות מהדור החדש נקראות SSRI (בלימה סלקטיבית של סרוטונין ) והן פועלות רק על הטרנסמיטר סרוטונין.

התרופות חוסמות את תהליך איסוף הסרוטונין מהסינפסה המוחית וכך מותירות כמויות גדולות יותר של הסרוטונין במוח. למרות שתופעות הלוואי של התרופות מהדור החדש הן מועטות יחסית לתרופות מהדור הישן והן גם חלשות יותר בעוצמתן, גם הן מביאות לתופעות לוואי מסוימות.

חלק מהתרופות לדוגמא, מפריעות באופן ניכר לתפקוד וכן לחשק מיני של הפציינטים שנוטלים אותן. בין התרופות מהדור החדש ניתן למצוא את התרופה המפורסמת פרוזאק, אחד הסממנים הבולטים של העידן המודרני. רבים נוטלים תרופה זו גם ללא דיכאון ברמה קלינית, היות והיא נחשבת לתרופת פלא לשיפור מצב הרוח.

זאת ועוד, התרופות מהדור החדש לא הצליחו להגביר את יעילות הטיפול ביחס לתרופות מהדור הישן. בשני סוגי התרופות ההשפעה התרופתית מתחילה רק לאחר שבועיים לפחות. כמו כן, שני הסוגים יעילים באותה המידה והמינון שיש ליטול אינו שונה באופן משמעותי.

גם בתרופות מהדור הישן וגם באלו מהדור החדש נמצא שהסיכוי שהתרופה הראשונה שהאדם נוטל נגד דיכאון אכן תסייע לו עומד על פחות מחצי.


פורסם בקטגוריה תפקוד, בריאות הנפש, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.