זרימת דם מכיוון למטה לכיוון מעלה, כמו שאמור להתרחש בוורידי הרגלים, אינה פעולה טריוויאלית. לאורך הרגלים נמצאים מסתמים חד כיוונים, אשר מונעים מהדם לרדת בחזרה לרגליים.
כאשר מסתמים אלו לא יהיו תקינים מסיבה כלשהי, כמו בעת אי ספיקה ורידית, חלק מהדם ידלוף חזרה לכיוון הרגלים ויגרום לתסמינים אופייניים אשר ייגרמו מלחץ גדול ועודף דם. לכן מחלה זו נקראת גם מחלת זרימה ורידית חוזרת.
מבין מאפיינים אלה, יהיה ניתן לראות בלט של ורידים והרחבה שלהם (דליות). הדליות, אשר יכולות להיות קווים דקים, ועד התרחבות נראית של הורידים, הינה בעיה אסטטית המתסכלת נשים רבות.
שכיחות המחלה היא גדולה, וההערכה מדברת על כך שחצי מיליון אנשים סובלים מכך. במקרה ומחלה זו ממשיכה, מעבר לפן הקוסמטי, היא עלולה להיות בעלת השלכות נוספות על מערכות הגוף השונות. התסמינים הנוספים אשר יבטאו מחלה ורידית יהיו בצקות, פצעים ודלקות בעור, כאבים במיוחד לאחר עמידה ממושכת ושינויי צבע בעור. ככל שהמטופל מבוגר יותר, כך שכיחות הדליות ומחלות הורידים גדול יותר.
גורמי הסיכון ואבחון הבעיה
הגורמים לאי ספיקה ורידית הם רבים, ומרביתם אינם בעלי שליטה. חלק הגורמים הינם מגדר וגיל. לנשים יש סיכון כפול לפתח אי ספיקה ורידית, כתוצאה מהיריון, שינויים הורמונאליים המחלישים את דפנות הורידים וגלולות למניעת היריון.
גיל מבוגר (מעל גיל 50) הינו גורם סיכון נוסף להתפתחות אי ספיקה ורידית. גורמים נוספים עלולים להיות השמנת יתר, היסטוריה משפחתית ומקצועות המערבים עמידות ממושכות (קופאיות, אחיות ועוד) או העמסת מטענים כבדים.
באי ספיקה ורידית, אפשר להתרשם תחילה מבדיקה פיסית וויזואלית. הרופא עשוי לבדוק את הרגלים במצב של עמידה, לבירור שינויים בצבע, נפיחות, גרד או דלקות. הבדיקה תכלול בעיקר את אזורי השוק והמפשעות, אשר הינם מקומות רגישים בהם הורידים נראים היטב.
בכדי לאבחן את הבעיה, ולהבדילה מבעיית נימים, אשר הינה קוסמטית בעיקרה, יש לבצע בדיקת אולטרה סאונד של הורידים. בדיקה זו היא לא פולשנית, ולא כרוכה באי נוחות או כאב כלשהו למטופל. מכשיר הדופלקס, מאפשר לדמות את זרימת הדם בווריד הרצוי. באמצעותה, אפשר לבחון האם קימות חסימות שונות, קרישי דם, דלקת או התעבות והתרחבות של כלי הדם.
דרכי הטיפול באי ספיקה ורידית
הטיפול באי ספיקה ורידית הינו מסובך ואורך זמן, אולם כולל בתוכו מספר אלטרנטיבות. הטיפולים הנפוצים באי ספיקה ורידית הינם טיפול בגלי רדיו, לייזר או טיפולים כירורגיים. הבחירה בסוג טיפולים זה או אחר ייעשה על פי דרגת החומרה, מידת ההפרעה לחיי היום יום של המטופל, גילו ומצבו הרפואי.
במקרים קלים של דליות, ייעשה קודם ניסיון לשינוי הרגלי חיים, כמו למשל תרגילים מסוימים, הורדה במשקל, הרמת רגליים ומניעה של עמידה או ישיבה ממושכים. המטופל יוכל להיעזר בלבישת גרביים אלסטיות.
טיפולים אחרים יהיו סקלרוטיים, כלומר ינסו לחסום את דפנות הוריד באמצעים כימיים. טיפולים אלה יכולים לכלול הזרקת חומר מוקצף אשר יסייע לסגירת ורידים ללא תופעות לוואי או כאב. בעת ההזרקה, עלול המטופל להרגיש צריבה או דקירה, אולם תופעה זו חולפת וזמנית.
בדרגת חומרה קשה יותר, כאשר קיים כאב או נפיחות, יוצעו למטופל מגוון ניתוחים אשר יוכלו להקל עליו את בעייתו. בניתוח, יסירו את הוורידים החולים. פעולה זו נעשית בהרדמה מלאה, וכוללת ביצוע חתך בברך או במפשעה. טיפול זה נחשב לאפקטיבי ויעיל, אולם הוא כרוך בסבל ובתקופת החלמה איטית וארוכה. טיפולים חדשניים יותר מערבים את החלפת הווריד באמצעות קטטר ללא צורך בפתיחת האזור.