דום לב הוא הפסקה פתאומית ומוחלטת של פעילות הלב. הלב, כידוע, משמש כמשאבת הדם של הגוף. דם מוזרם מהלב אל הריאות ומהלב אל כל איברי הגוף. הדם מוליך אל הגוף חמצן, סוכרים וחומרי מזון אחרים, אשר בלעדיהם איברי גופנו יכולים להחזיק מעמד זמן מועט בלבד. בהפסקה פתאומית של פעילות הלב טמונה סכנה מיידית לחייו של האדם.
האיבר הרגיש ביותר להפסקה באספקת הדם הוא המוח. תאי המוח מתחילים למות לאחר כארבע דקות ללא חמצן, לכן, כעבור מספר דקות של דום לב ללא טיפול קיים חשש משמעותי לנזק בלתי הפיך לפעילות המוח.
התכווצותו של הלב מתואמת ומופעלת על ידי מערכת הולכה חשמלית. מרכז חשמלי בקצה הימני העליון של הלב ((SA node שולח אותות חשמליים המועברים דרך מספר תחנות אל שריר הלב. בדום לב נפגעת הפעילות החשמלית של הלב, הופכת לעיתים ללא סדירה, ולאחר מכן נעלמת לחלוטין. חלק מהטיפול בדום לב נועד לאושש את המערכת ההולכה החשמלית בלב ולהחזירה לאיתנה.
מה ההבדל בין דום לב להתקף לב?
לעיתים מבלבלים בין התקף לב לדום לב. התקף לב הוא בעיה באספקת הדם ללב בלבד, בדרך כלל בעקבות חסימה בעורקים הקורונריים, המוליכים דם ללב. בעקבות התקף לב, תאי שריר הלב לא מקבלים אספקת דם ויכולים למות, ובכך תפגע הפעילות תקינה של הלב, אך הלב ממשיך לפעול ולהתכווץ.
בדום לב (שלפעמים מופיע סיבוך של התקף לב) הלב מפסיק את פעולתו באופן מוחלט. הטיפול בשני המצבים שונה גם הוא. בהתקף לב מנסים לפתוח את העורק החסום ולשפר את זרימת הדם ללב, ואילו בדום לב מנסים, בדרך כלל באמצעיים חשמליים ותרופתיים, לגרום ללב לחזור ולהתכווץ.
גורמים לדום לב
קיימים מספר גורמים שיכולים לגרום להפסקת פעילותו של הלב. הסיבה הנפוצה ביותר לדום לב היא מחלת לב איסכמית. במחלת לב איסכמית קיימת הפרעה באספקת הדם ללב עצמו, בדרך כלל בגלל טרשת עורקים (הצטברות כולסטרול ושומן) על דופנות העורקים הקורונריים, המספקים דם ללב. לכן, חולים לאחר התקף לב נמצאים בסכנה מוגברת לדום לב.
מחלות שונות של שריר הלב, ובכללן מחלות תורשתיות, המכונות "קרדיומיופתיות" (Cardiomyopathy) יכולות גם הן לגרום להפסקה פתאומית של פעילות הלב. גורמים נדירים יותר הן מחלות ויראליות של שריר הלב (קרדיטיס), מחלות של מסתמי הלב, ובעיות מולדות של מערכת ההולכה החשמלית בלב (המפורסמת שבהם – תסמונת וולף-פרקינסון-וויט – WPWS).
סימנים של דום לב
סימנים לא ספציפיים יכולים להופיע ימים או שבועות לפני דום לב: עייפות, קוצר נשימה, כאב בחזה, דפיקות לב מורגשות (פלפיטציות) וכדומה. אבל, סימנים אלו יכולים להצביע על מגוון של בעיות לב ומחלות נוספות.
אם היה באפשרותנו לבדוק את הפעילות החשמלית של ליבו של אדם שסבל מדום לב (באמצעות מכשיר אק"ג), היינו יכולים להיווכח שמספר שעות לפני הופעת דום הלב הפעילות החשמלית בלב הופכת למופרעת ובלתי סדירה. דום לב מלווה כמעט תמיד באיבוד הכרה כמעט מיידי, בגלל ההפרעה באספקת הדם למוח. פעילות הנשימה תופסק גם היא, ולא נוכל לחוש בדופק כלל.
דום לב – דרכי טיפול
הטיפול בדום לב כולל כמה שלבים. ראשית, יש לברר האם האדם שמולנו אכן סובל מדום לב, או מאיבוד הכרה בגלל סיבות אחרות לגמרי. במידה והחולה אכן סובל מדום לב, הטיפול משתנה בין מצב בו הלב לא פועל כלל (אסיסטולה), לבין מצב בו הלב מתכווץ באופן בלתי סדיר לחלוטין, שאינו אפקטיבי כלל. מצב זה נקרא "פרפור חדרים" (Ventricular fibrillation ).
הטיפול הראשוני בפרפור חדרים כולל שוק חשמלי. השוק החשמלי (שניתן באמצעות מכשיר שנקרא דיפיברילטור) מאתחל את הפעילות החשמלית של הלב, שמפעילה את התאים וגורמת להתכווצותם הסדירה. במידה והשוק החשמלי לא הועיל בהפעלתו של הלב, או שהלב הפסיק לחלוטין את פעילותו החשמלית, יש לתת לחולה תרופות המיועדות ליצירת התכווצות בלב – כדוגמת אדרנלין (adrenaline) או אטרופין (atropine).
הטיפול יעיל ביותר ככל שניתן מוקדם יותר. טיפול שניתן תוך דקות בודדות או באופן מיידי הוא בעל סיכויי הצלחה גבוהים יותר מטיפול מושהה. גם הגיל והסיבה לדום הלב משפיעים על הצלחת ניסיונות ההחייאה. אם מתחילים את הטיפול 5 דקות לאחר התחלת דום הלב, סיכויו של החולה להישאר בחיים נעים סביב 25%-30% בלבד. לכן – להזעקת עזרה רפואית מהר ככל הניתן משמעות קריטית במקרים של דום לב.