בהתייחסות הנפוצה לקשיים העולים בהתמודדות עם הזקנה (או בטיפול באנשים זקנים), מוזכרים בעיקר היבטים פיזיים ורפואיים. ואכן, ההזדקנות (יחד עם היתרונות שעשויים להגיע עימה), טומנת בחובה גם קשיים רבים. אנשים זקנים חשופים יותר למחלות בעקבות החלשות מערכות ההגנה הטבעיות של הגוף ומערכת החיסון, הם חשופים יותר לפגיעות בעקבות החלשות השרירים והעצמות, וכן עולה השכיחות למחלות דמנטיות כמו אלצהיימר אשר פוגעות במח וביכולת הקוגניטיבית של האדם.
לא נדיר לראות מצבים בהם אנשים שמזדקנים אינם יכולים עוד לשמור על אורחות חייהם כפי שהתרגלו. חלקם נאלצים לשנות את הדיאטה ולהתאימה למצב הגופני, להפסיק או לשנות פעילויות גופניות, ליטול תרופות, ואפילו לעזוב סביבה מוכרת ובית ולעבור להתגורר במקום שמספק הגנה ומענה רפואי- כמו דיור מוגן או בית אבות.
ההיבט ממנו נוטים להתעלם- מתוך היסח דעת או מתוך חשש לדבר על הדברים הכואבים ביותר, הוא שינויי ההתנהגות המתלווים פעמים רבות לשינויים הפיזיולוגיים שיוצרת הזקנה והמחלות הנפוצות בה.
לא פעם שומעים אנשים המטופלים בהוריהם הקשישים מתלוננים על התנהגותם- "הוא לא מפסיק להעיר לי", "כל דבר צריך להגיד לו 3 פעמים", "הוא לא זוכר כלום, אי אפשר לסמוך עליו", ו-"אני מרגישה כאילו יש לי תינוק חדש בבית…" מהם שינויי ההתנהגות הנפוצים בגיל הזקנה, וממה הם נגרמים?
שינוי דפוסי התנהגות
כאמור, המצב הפיזיולוגי המאפיין את הזקנה מחייב את הקשיש להתאים את אורחותיו למצבו הגופני החדש. שינויים מרחיקי לכת משפיעים לא רק על הגוף, אלא גם על הנפש.
לדוגמא, אדם שעבד עד גיל מאוחר ונאלץ לעזוב את מקום עבודתו, עשוי לחוש מושפל, מדוכא וחסר ערך. בשל כך הוא עשוי לחדול מפעילויות שהיו מסבות לו הנאה בעבר, או לנסות לבלות זמן רב יותר בקרב בני משפחתו, שעשויים לחוש שנפל עליהם עול שמחייב גם אותם לשנות את אורחותיהם, לאו דווקא על פי רצונם.
שינוי דפוסי תגובה
השינויים הגופניים וההתנהגותיים גוררים בעקבותיהם גם שינוי בדפוסי התגובה, עד כדי תחושה שאופיו של האדם השתנה. לקשישים (גם אם הם בריאים), נותר זמן רב יותר למחשבות, ותחושת קוצר הזמן העומד בפניהם עשויה גם לגרום להם להגיד דברים ללא כחל וסרק. כך אישה שבצעירותה הייתה סבלנית וקשובה, עשויה לעת זקנה להפוך לקצרת רוח, ולהגיד את דעתה על כל אירוע- להפתעת קרוביה.
יש לציין, שכאשר זקן חולה במחלות דמנטיות, אחד ממאפייני הדמנציה הוא שינוי בדפוסי תגובה עד כדי שינוי אופי של ממש, הנגרם כתוצאה מהתנוונות של תאי המח. חולי אלצהיימר למשל נוטים להיות כעסנים, עצבניים, להתפרץ ללא סיבה, להיות בלתי צפויים לחלוטין, וכמובן- לא להתייחס לבני משפחתם באהבה וסבלנות (משום שפשוט לא מזהים אותם).
בחזרה לילדות
אחת ההתמודדויות הקשות של מטפלים באנשים זקנים היא התחושה שהקשיש חוזר להיות "כמו תינוק". לא אחת מצבו הפיזי של הקשיש אכן מחייב לטפל בו כפי שמטפלים בתינוק.
קשישים המאבדים את היכולת לשלוט בצרכיהם דורשים החלפת חיתולים למבוגרים (יש לזכור שהפרוצדורה לא נעימה למטפל, אך עשויה להיות משפילה ומביכה פי עשרות מונים לקשיש), לעיתים יש צורך להאכיל את הקשיש, לקלח אותו, להלבישו, להוציא אותו לטיולים, לקרוא לו ספרים וכן'.
לעיתים, כאשר קשיש מגיע למצב בו הוא דורש טיפול כל כך צמוד ואינטנסיבי, לא ברורה מה רמת המודעות שלו למצבו. הוא עשוי לא לדבר כלל. חשוב שהמטפלים בקשישים (המקצועיים ובני המשפחה), יזכרו שהמצב לא נח גם למטופל- אף אחד לא רוצה לחזור ולהיות תינוק.