זוכרים שהיה לכם אבעבועות רוח שהייתם ילדים, הגירודים, הפצעים, הסיוט הלא קטן והמציק הזה שנמשך מספר ימים עד שנעלם כלא היה, אותו סיוט שחשבתם שנפטרתם ממנו לנצח עלול לחזור ולתקוף את גופכם שוב בגיל מבוגר יותר. הרפס זוסטר נגרם על ידי Varicella Zoster Virus, שהוא אותו וירוס אשר גרם לאבעבועות רוח בתקופת הילדות.
במקרים רבים, הווירוס נשאר רדום בגוף האדם במשך שנים רבות, ועלול להתעורר ולתקוף כאשר ישנה ירידה במערכת החיסונית של הגוף, אך הוא גם עלול לתקוף אנשים בריאים.
כאשר הווירוס מתעורר ותוקף, הוא יוצר את השלבקת החוגרת-הרפס זוסטר. הרפס זוסטר שייך למשפחת נגיפי ההרפס. סיבת התפרצותו והתחדשותו הפתאומית בגוף האדם אינה ידועה, אך קיימים מספר גורמי סיכון העלולים לגרום לאותו וירוס רדום להתעורר לחיים חדשים שוב.
שלבקת חוגרת – גורמי הסיכון
גורמי הסיכון כוללים: אדם מעל גיל 50, כל אדם שחלה באבעבועות רוח עלול לפתח שלבקת חוגרת, היחלשות המערכת החיסונית עקב מחלות אקוטיות, כרוניות, זיהומים, טראומה, חבלה ומצבי דחק ולחץ.
חולים בסרטן הדם (לוקמיה), חולי סרטן לימפומה, חולי ליים, (Lyme disease), חולי AIDS, חולים המטופלים בכימותרפיה או רדיותרפיה (הקרנות), חולים המקבלים תרופות למניעת דחייה של איברים מושתלים וחולים המטופלים בתרופות מסוג קורטיזון.
חשוב לציין, כי בניגוד לאבעבועות רוח, הרפס זוסטר היא אינה מחלה מדבקת. והנגיף עלול להדביק רק אנשים שלא חלו באבעבועות רוח בילדותם.
אבחון הרפס זוסטר
המחלה לרוב מאובחנת באמצעות התסמינים השונים הכוללים: עלייה בחום הגוף, כאבי ראש, חולשה וכדומה. כאב צורב ותחושת עקצוץ ודגדוג בעור, גירודים, תחושת חוסר נוחות באזור הנגוע, שלפוחיות אשר דומות לשלפוחיות המופיעות באבעבועות רוח.
פריחה בעלת תבנית מיוחדת וכואבת במיוחד באזור החזה, הגב, הבטן, בראש, בפנים, ישבן, עיניים, בזרועות וברגליים. זיהומים, רגישות יתר במקום הפריחה ו\או השלפוחיות.
לאחר הופעת התסמינים הבאים, ייקח הרופא גרד מתאי העור של השלפוחית על מנת לאבחן בצורה מיקרוסקופית שאכן מדובר בנגיף Varicella Zoster Virus. בנוסף, ניתן לקחת תרבית של נוזל השלפוחית לאישוש האבחנה. כמו כן, יערוך הרופא מספר בדיקות דם וצילומי חזה על מנת לערוך אבחנה מבדלת ולשלול מחלות אחרות בעלות תסמינים דומים.
במרבית המקרים, המחלה חולפת לאחר כ-3 שבועות והשלפוחיות עוברות תהליך ממצב מוגלתי דמי למצב של גלד. במקרים בהם הסתבכה המחלה עם זיהומים נוספים עלולים להופיע צלקות. מחלה שלא מאובחנת ומטופלת בזמן וכראוי, עלולה לגרום להתפתחות סיבוכים כגון: זיהומים, דלקות בעיניים, נוירלגיה פוסט הרפטית הגורמת לכאב מקומי קבוע העלול להימשך חודשיים ו\או שנים לאחר התפרצות הנגיף.
תופעה זו נפוצה בעיקר אצל קשישים ואצל אנשים שהמערכת החיסונית שלהם נמצאת במצב תפקודי נמוך. כמו כן, הזיהומים עלולים להתפשט למערכות ואיברים נוספים בגוף האדם ולגרום לנזקים והפרעות בתפקוד.
טיפול
במרבית המקרים, הרפס זוסטר נעלם כעבור מספר שבועות ולא חוזר לעולם. הטיפול הניתן כולל: משככי כאבים, קומפרסים קרים לאזור הנגוע, תרופות נוגדות הנגיף (שני כדורי Valtrex, שלוש פעמים ביום במשך שבוע), סטרואידים, משחות המכילות קפסאיצין לטיפול מקומי לייבוש השלפוחיות.
כמו כן, במקרים בהם קיימים סיבוכים עקב זיהומים משניים, יהיה צורך במתן טיפול תואם לסיבוכים שנוצרו באם טיפולי אנטיביוטיקה, התערבויות כירורגיות, משככי כאבים לאורך זמן. הרפואה המשלימה גם כן מציעה מספר שיטות טיפול הכוללות: גלולות פלפל אדום, קומפלקס של ויטמין B שלוש פעמיים ביום, גרמניום, אבץ, ויטמין A, ויטמין C, ויטמין D ואצות ים אדומות.