טיפול פסיכולוגי בגיל הזהב

טיפול פסיכולוגי, מאז ומעולם נחשב לנחלתם של צעירים, המרגישים פתוחים ובטוחים לגשת לטיפול שכזה. האוכלוסייה המבוגרת תמיד ראתה בטיפול פסיכולוגי סוג של גושפנקא שלילית, של גנאי ואף אחד מהם לא ממש מיהר לקבל עזרה שכזו, שכן אף אחד לא באמת חשב כי הוא זקוק לזה.

התפיסה הזו אינה מדוייקת, משום שהרבה מבוגרים אכן פונים לפסיכולוג בערוב ימיהם, ואף רואים בכך צעד הכרחי. נהפוך הוא, דווקא בגיל המבוגר, אין המטופל מגיע אל הפסיכולוג על מנת לאתר בעיות פסיכולוגיות אישיותיות ולהתגבר עליהן, אלא דווקא לחזק את הצדדים החזקים והחיוביים שלו דווקא בימיו האחרונים, למען השקט הנפשי שלו ו/או של בני משפחתו.

סיבות לטיפול פסיכולוגי

• רצון לדבר על ההיסטוריה האישית של המטופל, בין אם הינה ייחודית או לא, בין אם קשה לו להתמודד עמה ובין אם רק על מנת לקבל אוזן קשבת.

• זיכרונות קשים מן העבר, אשר צצים להם עם עודף הזמן שיש לאחר היציאה לגמלאות, לרבות במצב בו המטופל הינו ניצול שואה. עם הכניסה לגיל השלישי, נטיית האדם היא לעבד זכרונות מן העבר ולעשות מעין רשימת מלאי. במצב זה, כאשר העבר רצוף טראומות כמו אצל ניצול שואה, הוא חווה אותן שוב במלוא עוצמתן, מבלי שום יכולת להתמודד מולן.

• שכול- בין אם האובדן קרה מזמן ורק לעת זיקנה עולים וצפים הזכרונות ותחושת השכול חוזרת ביתר שאת, ובין אם מדובר בשכול חדש, כגון התאלמנות, אשר מותיר את הקשיש במצב של הפרעת דיכאון, בדידות ומבלי יכולת של הסביבה להבין אותו.

• בעיות רפואיות ומחלות, הגורמות לשינויים במצב רוחו של הקשיש.  למשל,  במצב של אי שליטה על הסוגרים, הגורם לבריחת שתן, נעזר הקשיש במוצרי ספיגה למבוגרים. מצב זה הינו מביך, גורם לבושה רבה בקרב הקשיש ומשפיע על מצב רוחו. בטיפול הפסיכולוגי יכול הקשיש לשתף את המטפל ובכך להתמודד עם הקושי  של הבעיות הרפואיות שפוקדות אותו.

• גיל הזדקנות– הרגשה של איבוד מטרה בחיים ותחושת ריקנות לאחר היציאה לגימלאות. לאחר שכל החיים היה הקשיש עסוק, לפתע מוצא עצמו חופשי מדי ללא מטרות חדשות בחיים.

• סודות כמוסים אשר אינם ניתנים לחלוקה עם בני המשפחה מסיבות שונות.

הקשר בין הפסיכולוג לקשיש

כאשר קשיש מגיע אל המטפל הפסיכולוגי, אחת ממטרות הטיפול היא לתת זווית חדשה נוספת לחיים. המטרה הינה לעזור לקשיש לשנות דפוס חיים של שנים, בכך שהפסיכולוג מפנה אותו לזווית חדשה, אליה לא שם לב עד כה.

בטיפול פיזיולוגי בגיל השלישי, הרופא בדרך כלל אינו מתייחס לחולה כאל אדם לכל דבר, אלא לעוד חולה טרחן שבמקרה הטוב צריך לרשום לו עוד מרשם או בדיקה. בשונה מכך, המטפל הפסיכולוגי בגיל זה, בראש ובראשונה מקשיב לקשיש ושומע את דבריו וגם אם אינם עומדים בקנה אחד עם דעותיו ותפיסות עולמו של המטפל, הפסיכולוג מחויב לאוזן קשבת והרבה מאוד סבלנות וסובלנות כלפיו.

רוב הפסיכולוגים, המתמחים בגיל הזהב, נותנים למטופל את השליטה המלאה על מהלך הטיפול, כלומר, מכיוון שמטרות הטיפול משתנות עקב הגיל המבוגר ואין שום לחץ סביבתי או אישי או ציפיות גבוהות מהטיפול, המטופל הוא זה שקובע כמה פגישות יהיו ולמשך איזו תקופה.

ברם, יש בכך מן הבעייתיות, גם מפני שקשישים רבים מקבלים "רגליים קרות" לאחר כמה מפגשים ומוותרים, וגם מכוון שכל טיפול שכזה עולה כסף וקשישים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם טיפול ממושך. פסיכולוגים רבים סבורים כי שבירת הרצף הזו דווקא טובה לטיפול, שכן המפגשים מאבדים מאופיים הסיזיפי ומקבלים אופי ספונטני, הגורם למטופל להגיע למפגש הלא תדיר מוכן ומזומן עם שאלות ומטרות מוכנות מראש.

סוגים של טיפול פסיכולוגי

הטיפול הפסיכולוגי יכול להיעשות בכמה צורות: טיפול פסיכולוגי הנעשה ברובד המשפחתי הכולל מפגשים זוגיים ו/או משפחתיים, טיפול באמצעות קבוצת תמיכה או דרך טיפול פרטני של אחד על אחד.

פסיכולוג המתמחה בטיפול בגיל הזהב, מחויב לרקע בלימודי פסיכוגריאטריה– תחום בפסיכולוגיה, המתמקד במיוחד בשכבת גילאים זו, אשר בדרך כלל חשדנית יותר וסומכת את ידיה על הפסיכולוג בקצב איטי יותר.