מחלת אמנזיה

הזיכרון הוא יכולת קוגניטיבית בעלת משמעות בלתי נתפסת לחיינו היומיומיים כבני אנוש. כל אישיותנו והתנהגותנו מוכתבת על פי תכנים שנמצאים בזיכרון שלנו. נהוג לחלק את הזיכרון לשני חלקים עיקריים: זיכרון קוגניטיבי וזיכרון מוטורי. הזיכרון הקוגניטיבי כולל מידע- מי אנחנו, דברים שלמדנו וחוויות שחווינו. הזיכרון המוטורי כולל זיכרונות של הגוף- תחושות, פעולות שלמדנו לעשות במרוצת השנים וכד'.

לזיכרון הקוגניטיבי שלושה שלבים: קידוד, אחסון ושליפה. בשלב הקידוד, מתרגם המח את החוויה או האירוע שאנחנו רוצים לזכור לשפתו (השפה החשמלית). בשלב האחסון, מאוחסן המידע במח בצורה שתאפשר כשנחפוץ בכך, לעבור לשלב השליפה ולהיזכר במה שקרה.

אמנזיה, או בעברית- שיכחון, היא מילה המייצגת סוגים שונים של פגיעה בזיכרון. פגיעה בזיכרון יכולה להתרחש בכל אחד מהשלבים הנ"ל (ואת כולם אנחנו יכולים להרגיש באופן טבעי, ללא פגיעה אמסטית, ביום יום שלנו).  למרות שאמנזיה יכולה להתרחש ממגוון רחב של גורמים, חלקם אפילו טבעיים וקורים לכולנו, נהוג לחלק אותה לשלושה סוגים עיקריים, על פי סוג הזיכרונות שנפגע.

סוגי אמנזיה

• אמנזיית ילדות: אמנזיית ילדות היא מצב טבעי הקורה לכולנו, ולכן היא אינה נחשבת ל"פגיעה" בזיכרון. הביטוי בא לתאר את העובדה שאף אחד אינו זוכר חוויות מלפני גיל 3 לערך. תיאורטיקנים שונים ניסו להסביר את התופעה, וההסבר המקובל ביותר כיום הוא שבגיל צעיר הזיכרון עובד בצורה שונה, וקידוד האירועים נעשה בעיקר על פי תחושות ומידע שמגיע מהחושים, בניגוד לזיכרון מילולי יותר המאפיין אנשים מבוגרים.

• אמנזיה נסוגה (רטרוגרדית): באמנזיה מסוג זה, החולים אינם מסוגלים לזכור את כל מה שקרה לפני הפגיעה שגרמה לאמנזיה. למעשה, החולים מתחילים לצבור זיכרונות מחדש. יש לציין, שבדרך כלל הזיכרון המוטורי אינו נפגע, כלומר, החולים זוכרים איך הולכים, איך קושרים שרוכים וכד', אך אינם זוכרים מי הם ומי האנשים שנמצאים בסביבתם, ואינם זוכרים אירועים שהתרחשו בחייהם. מקובל להתייחס לסוג זה של אמנזיה כפגיעה ביכולת השליפה- הזיכרונות קודדו ואוחסנו לאחר שהתרחשו האירועים, אך הפרט אינו מסוגל יותר לשלוף אותם מזיכרונו.

• אמנזיה מתקדמת (אנטרוגרדית): באמנזיה מסוג זה, החולים זוכרים את כל מה שקרה להם לפני הפגיעה, אך אינם מסוגלים ליצור זיכרונות חדשים. אמנזיה מסוג זה אופיינית אצל אנשים מבוגרים, שיכולים לספר על מה שקרה להם בצעירותם, אך אינם זוכרים מה עשו אתמול בבוקר. מקובל להתייחס לסוג זה של אמנזיה כפגיעה ביכולת הקידוד והאחסון- הפרט מסוגל לשלוף זיכרונות שכבר אוחסנו במח, אך אינו מסוגל לקודד ולאחסן דברים חדשים.

גורמים

אמנזיה (להוציא אמנזיית ילדות) היא פגיעה קוגניטיבית, שמקורה בפגיעה מסוג כלשהו במח. סוג האמנזיה תלוי בסוג הפגיעה, ובאזור במח שנפגע. הפגיעה יכולה להיווצר כתוצאה מפגיעה טראומטית (חבלת ראש, גידול במח וכד'), או כתוצאה ממחלה פרוגרסיבית הפוגעת ברקמות המח. בראש רשימת המחלות נמצאת כמובן מחלת האלצהיימר.

גורם נוסף לאמנזיה, הוא חוויות פסיכולוגיות כגון טראומה משמעותית. בדרך כלל, כאשר האמנזיה נגרמת כתוצאה מדחק נפשי (כמו במקרים של הלם קרב, למשל), הפרט אינו זוכר פרטים שקשורים לאירוע הטראומטי, בעוד שהוא מסוגל לייצר ולשלוף זיכרונות מאותה תקופה של החיים. קיומה של תופעה זו יוצר קשיים משפטיים ומוסריים רבים (למשל, כאשר צעירה נזכרת בהתעללות מינית שחוותה בילדותה, ואשר נשכחה ממנה עד נקודת זמן מסוימת).

טיפול

ברוב המקרים, אין טיפול ממשי באמנזיה (להוציא מקרים של גידולים ספציפיים במח). אמנזיה שנגרמת כתוצאה מטראומה פיזית או נפשית עשויה לחלוף מעצמה לאחר תקופה מסויימת. אמנזיה הנגרמת מפגיעה בלתי הפיכה במח (כמו דמנציה) היא בלתי הפיכה. יש הטוענים שתרגולי זיכרון עשויים למנוע או לעכב הפרעות זיכרון בגיל מאוחר.