דיכאון בגיל הזהב

רבים מבני הגיל השלישי סובלים ממצבי דיכאון. הנתונים מדברים על קשר הדוק בין זקנה ודיכאון, בכך שהם מצביעים על שיעור גבוה של סובלים מדיכאון, כ-15%-18% מהמבוגרים מעל גיל 65. בקרב המתגוררים בבתי אבות שיעור הסובלים מדיכאון מגיע ל- 25%.  צריך לזכור כי אוכלוסיית הגיל השלישי היא אוכלוסייה שהולכת וגדלה בעולם וגם בארץ, בין היתר בשל החידושים הרפואיים שמביאים להארכה מתמדת בתוחלת החיים.

לפיכך חשוב שאנו כחברה וגם כפרטים בתוך המערכת המשפחתית, נכיר את הקשיים של אכלוסיה זו ואת הצרכים הייחודיים לה.

הסיבות לדיכאון נעוצות בגורמים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים כאחד, כפי שנפרט בהמשך. חשוב לדעת שניתן לטפל בדיכאון ולשפר את מצבם של הסובלים ממנו באמצעות טיפול מתאים, אך רבים מהקשישים הסובלים מדיכאון אינם מאובחנים כראוי על ידי המערכת הרפואית, וגם מתוך אלה שאובחנו – לא רבים מוכנים לפנות לטיפול, או שלא מופנים לטיפול הנכון עבורם.

מבוגרים רבים יימנעו מטיפול נפשי מתוך סטיגמה כי טיפול כזה מיועד ל"משוגעים", כיוון שאלו התפיסות שהתחנכו עליהן. כאן יש תפקיד משמעותי למשפחה, בזיהוי תסמינים של דיכאון, בהפניה לפסיכיאטר מתאים ובליווי ההורה או הסב בתהליך- ליווי פיזי ותמיכה נפשית.

סיבות לדיכאון בגיל השלישי

• גנטיקה והיסטוריה משפחתית
• שינויים אורגניים – למשל ירידה ברמת הסרוטונין בגוף, תהליך שמתרחש עם הזקנה
• תרופות מסוימות עלולות לגרום לדיכאון
• מין – נשים מאובחנות יותר כסובלות מדיכאון. יחד עם זאת, ייתכן גם כי בשל תפיסה מגדרית נשים פונות יותר לאבחון ולטיפול סביב קושי רגשי כמו דיכאון.
• נסיבות כגון בדידות והיעדר תמיכה
• חולי
• אובדן בן זוג או אובדן של מישהו קרוב שמממשיך לדיכאון

תסמינים של דיכאון

הדיכאון מתבטא כמעט בכל תחומי החיים: תחושה עמוקה של עצב וייאוש, חוסר עניין בפעילויות ובחברה, הימנעות מפגישות עם משפחה וחברים, תחושת חוסר ערך, כאבים פיזיים ועייפות רבה.
תסמינים נוספים שיכולים להצביע על דיכאון הם אובדן תאבון, נדודי שינה (לעתים חוסר שינה ולעתים שינה מופרזת), קושי בריכוז, קושי בקבלת החלטות ומחשבות על המוות.

כשמדובר באכלוסיה המבוגרת, פעמים רבות נוטים לייחס את התסמינים הללו לתהליך טבעי שמלווה להזדקנות, אך אם מופיעים תסמינים שיכולים להצביע על דיכאון כדאי לגשת לאבחון ולחסוך מעצמכם או מהאדם הקרוב אליכם סבל רב שאולי ניתן למנוע.

טיפול בדיכאון בגיל השלישי

תרופות נגד דיכאון הן טיפול מוכר ונפוץ בתופעה. הבעיה היא כי רבים מבני הגיל השלישי המטופלים בתרופות אלה מראים תופעות לוואי, לעתים אף קשות: הפרעות בשינה, כאבי ראש והפרעות במערכת העיכול.

אוכלוסיית הקשישים רגישה עוד יותר מאוכלוסיות אחרות להשפעה בלתי רצויה של תרופות. תרופות מרדימות מהוות סכנה עבור קשישים- הנוטים להיחלש, ולהגיע למצבים של איבוד שיווי משקל, ונמצאים בסיכון יותר גבוה לנפילות והיווצרות שברים. מצד שני, גם תרופות מעוררות עלולות להוות בעיה עבור קשישים, כיוון שהן מגבירות לעתים חרדות וחוסר שקט, אשר מאפיינות ממילא רבים מהמבוגרים.

כיום ישנו מבחר של תרופות נוגדות דיכאון ופסיכיאטר מנוסה יכול להתאים לכל אחד את התרופה שתסייע לו, תוך התחשבות בגורמים כגון: גיל, מצב בריאותי, היסטוריה רפואית ועוד.

חשוב לדווח לרופא על כל תופעת לוואי ולהימצא במעקב רופא אחר השפעות התרופה. הטיפול התרופתי מלווה לעתים בטיפול פסיכולוגי לגיל הזהב כזה או אחר. קיימות אופציות רבות לטיפול: טיפול אישי, קבוצות תמיכה עם מבוגרים הסובלים מאותה הבעיה, טיפול באמצעות אמנות, תרפיה במוזיקה, תהליך ליווי רוחני לבני הגיל השלישי והרביעי ועוד.

בנוסף, ישנה חשיבות לפעילות מחוץ לבית, לפי מידת היכולת של כל אדם: אם מדובר בהצטרפות למועדון קשישים, בהצטרפות לחוג מסוים או לסדרת הרצאות, ביציאה לטיול בשכונה – כל פעילות היא מבורכת, במיוחד אם היא כוללת מפגש חברתי. להעשרה חברתית ועצמית תפקיד משמעותי ביציאה ממצב דכאוני ועל המשפחה לסייע בכך.